ע"א 2704/04

תקציר

הערעור עוסק במחלוקת על זכותו של בנק לחייב חשבון של לקוח ללא הסכמתו. הבנק הגיש תביעה לפסק דין מקוצר נגד חמישה נתבעים הקשורים לשני מערערים בגין היתרה בחשבון העו"ש של אחד המערערים. הנתבעים ביקשו למחוק את הכותרת וביקשו רשות להתגונן, שניתנה בחלקה על ידי בית משפט קמא. המערערים טענו כי לבנק לא הייתה זכות לחייב את החשבון, שנועד לפרויקט בנייה ספציפי, בחוב שאינו קשור אליו. עוד טענו כי נאלצו להסכים לפעולות הבנק בשל איומים להפסיק לממן פרויקטים אחרים. בית משפט קמא דחה את בקשת המערערים, והביא לפסק דין נגדם. עם זאת, בערעור הסכים בית המשפט העליון כי פעולתו החד-צדדית של הבנק מותרת על פי ההסכם, והתחייבות המערערים לערוב להלוואה עבור לקוח אחר אינה תוצאה של כפייה. עם זאת, בית המשפט העניק למערערים זכות מוגבלת להגן על עצמם, שכן הבנק לא המציא הסכם ליווי בנוגע לפרויקט. פסק הדין נגד המערערים בוטל, והתיק הוחזר לבית משפט קמא להמשך הליכים בתנאי שהכספים ששולמו על ידי המערערים לבנק יישארו בנאמנות עד לפסק דינו של בית משפט קמא. בית המשפט פסק גם את הוצאות ההליך והצמיד למדד את הסכום שישולם.