ע"פ 1042/13

תקציר

בפסק דין זה החליטה ערכאת הערעור, לאחר שיקול דעת מעמיק, לדחות ערעור לפיצויים לפי סעיף 80(א) לחוק העונשין. בית המשפט הדגיש את העיקרון לפיו ככלל, אל לערכאות הערעור להתערב בהחלטות בתי המשפט הפרוצדורליים בעניין הפיצויים, אלא במקרים חריגים. על פי הפסיקה המקובלת, בית המשפט הפרוצדורלי נמצא בעמדה הטובה ביותר להעריך את הניואנסים של הראיות וההתנהגות של המעורבים ישירות, כולל כל "תחושת בטן" פוטנציאלית שעשויה להצדיק פיצוי לנאשם שזוכה. ההחלטה הדגישה כי פסיקת פיצויים יכולה להתבסס על השאלה אם קיימת "סבירות סבירה להרשעה" או על "נסיבות אחרות המצדיקות זאת". בית המשפט ציין כי תובע סביר היה זקוק לתשתית ראייתית מוצקה כדי להצדיק הגשת כתב אישום. במקרה הנוכחי, נציג המאשימה לא היה צפוי להצביע על פגמים בחקירת המשטרה, שכן אלה התגלו רק לאחר שמיעת עדויות העדים בבית המשפט, תוך הדגשת שיקול הדעת של בית המשפט הפרוצדורלי בעניינים אלה. על אף שהכיר בכך שלמערער נגרמו נזקים עקב המעצר, מצא בית המשפט כי אלה לא היו חריגים ולא נבעו מהתנהלות חקירה זדונית או רשלנית; לפיכך, הם לא הצדיקו פיצוי. פסק הדין הביע אי נוחות מהליקויים בהכנת התיק, תמך בשיפורים מערכתיים אך בסופו של דבר תמך בפסיקת בית המשפט המחוזי. עם זאת, הובהר כי אין בהחלטה זו כדי להשפיע על הליכים אזרחיים נפרדים שהמערערת עשויה לנקוט בתביעת נזיקין. פסק הדין, שניתן על ידי השופט י' דנציגר ואושר על ידי השופטים א' פוגלמן וד' ברק-ארז, קורא לביקורת פנימית של שותפי המשיב כדי למנוע כשלים פרוצדורליים עתידיים.