ת"א 15901-05-14

תקציר

הסכם הפשרה במקרה זה נועד לחלק את הקרקע בין שתי משפחות, אך תוקפו ערער בבית המשפט. הנתבעים טענו כי חתימותיהם הושגו בטעות, במרמה ובמרמה, וכי נעשו שינויים בהסכם לאחר חתימתם. מנגד, טענה התובעת כי על ההסכם, שאושר בפסק דין בשנת 2001, לא ניתן לערער כעת וכי הנתבעים מנסים לחלק את הנכס ללא כל עילה משפטית. השופטת פתחה וציינה כי הסכם הפשרה אינו ברור האם מדובר בחלוקת בעלות או שימוש צודק בקרקע. מאחר והנתבעים טענו לטעות ולזיוף, נטל ההוכחה נפל על התובע להוכיח את אמיתות ההסכם. השופטת קבעה כי התובעת לא הצליחה להוכיח כי השינויים שנעשו בהסכם נעשו בידיעתם ובהסכמתם של הצדדים, מה גם שההסכם המקורי לא הוצג בבית המשפט. לפיכך, הסכם הפשרה ונספחיו לא נחשבו להסכם חלוקת מקרקעין תקף ומחייב. עוד ציינה השופטת כי ניתן לפרש את לשון ההסכם בשני אופנים, וכי הסכם הפשרה לא יושם שנים רבות. משכך, נדחתה התביעה והתובע חויב לשלם לנתבעים הוצאות בסך 8,000 ₪.