רע"פ 1007/22

תקציר

בהתייחסו לבקשת הדחייה, אישר בית המשפט מחדש את העיקרון לפיו רשות ערעור ב"גלגול שלישי" שמורה רק למקרים חריגים המציגים סוגיות עקרוניות רחבות או מקרים של עוול קיצוני או עיוות דין. הבקשה שעמדה על הפרק לא עמדה בקריטריונים אלה. טענות המבקש ערערו בעיקר על ממצאים עובדתיים והערכות מהימנות של הערכאות הנמוכות יותר, תחומים שבהם ערכאות הערעור נרתעות בדרך כלל מהתערבות. לאחר בחינת ההליך, הן בית משפט השלום והן בית המשפט המחוזי עיגנו כראוי את ההרשעה בראיות, המאשרות מעבר לכל ספק סביר כי המבקש ביצע את העבירות בהן הואשם. המתלוננת, בת זוגו לשעבר של המבקש, זיהתה אותו באופן עקבי כתוקף שלה, דבר הנתמך בראיות קוליות ובעדויות מהימנות של עדי ראייה. האליבי שהציג המבקש לא עורר ספק סביר, שכן הוא היה ספקולטיבי ולא הוכח כראוי. חומרת מעשיו האלימים החוזרים ונשנים של המבקש, לרבות איומים על בת זוגו לשעבר, הדגישה את הצורך בענישה מחמירה, במיוחד כאשר הוא לא גילה חרטה או אחריות, מה שהעלה חשש לחזרה אפשרית לפשע. לפיכך, בקשת הערעור נדחתה, דבר שהדגיש את חשיבותה של עמדה שיפוטית איתנה נגד אלימות במשפחה.