עמ"נ 30164-07-20

תקציר

החלטת בית המשפט מתייחסת לבקשה לסעד זמני מהחלטת הגירה להרחיק מהארץ נשא HIV, הנמצא בקשר עם אזרח ישראלי. השופטת פותחת בהתייחסות למאזן הנוחות, ומדגישה כי יש להתחשב במצב העובדתי הקיים – מצבו הרפואי הקשה של המבקש. לטענתם, יהיה זה מסוכן לבריאותו של המבקש, ואולי אף לחייו, לאכוף את החלטת ההרחקה, במיוחד בעיצומה של מגפת הקורונה. השופט מותח ביקורת על ניסיונה של רשות האוכלוסין להרחיק את המבקש, למרות שידעה את מצבו הרפואי ואת העובדה שהוא מקבל טיפול מאושר ממשרד הבריאות. באשר לדחיפות ההרחקה, מציינת השופטת כי טענת הרשות בדבר הפרה בת שנתיים אינה מצדיקה גירוש מיידי, במיוחד לאור מצבו הבריאותי הרעוע של המבקש. השופט מתחשב גם במצבו של בן זוגו של המבקש, שלא ביצע כל עבירה וזקוק לתמיכת המבקש. מסקנתם היא כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשים. בהמשך לסיכויי הערעור, השופט סבור כי לערעור של המבקשים סיכויי הצלחה סבירים. השופט מדגיש את מוזרותה של טענת הרשות "בהיסח הדעת", נוכח הטיפול הנרחב בבקשת המבקשים להכרה בקשר ביניהם, לרבות ראיונות ואיסוף מסמכים. השופט גם מטיל ספק בהחלטת בית הדין שלא לברר סוגיה זו וסבור כי הערעור צריך להתייחס לזכות לחיי משפחה. בהתחשב במצבו הרפואי של המבקש, בהידרדרות האפשרית במצבו הבריאותי ובעוצמת הערעור, השופט מחליט כי יש להעניק למבקשים סעד זמני ולאפשר להם להישאר בישראל עד לשמיעת הערעור. ההחלטה, המאפשרת למבקש להישאר בארץ ואוסרת על פעולות אכיפה, מוצדקת גם מטעמים של חמלה. השופטת מדגישה כי המבקש שוהה בישראל כדין למעלה מעשור ויחסיו עם האזרח הישראלי אינם חדשים. זאת ועוד, התנהלותה הקודמת של הרשות, לרבות הנפקת רישיונות ישיבה, תומכת בעניינם של המבקשים. לסיכום, השופט פוסק לטובת המבקשים, מאפשר להם להישאר בישראל באופן זמני עד לקבלת החלטה אחרת, ומאשר את פרסום ההחלטה, תוך השמטת שמות הצדדים, בשל משמעותה. הדיון בערעור נקבע לפברואר 2021.