ע"א 594/85

תקציר

במקרה שעניינו זכות ההתגוננות מפני תביעה, ביטל בית המשפט העליון החלטה של בית המשפט המחוזי, והעניק למערער חופש הגנה רחב יותר. בתחילה, התיר בית המשפט המחוזי למערערת להתגונן מפני חלק קטן בלבד מתביעתו הכספית הגדולה של המשיב. בית המשפט העליון הדגיש כי בשלב הגשת הבקשה, תפקידו של בית המשפט הוא לבחון האם ההגנה, אם תוכח במשפט, תהיה בת קיימא, ולא לקבוע את אמיתות הטענות העובדתיות. בית המשפט חזר והדגיש את הצורך שהנתבע ימסור בתצהירו תיאור עובדתי מפורט, תוך שהוא דוחה טענות מעורפלות או מפוברקות. הערעור התמקד בטענה ספציפית הנוגעת לאי קיום תניית הסכם ערבות על ידי המשיבה מס' 1, אשר כשלה לכאורה בגביית שיקים בשקידה. חרף טענת המשיב מס' 1 בדבר שיקול דעת בלעדי במאמצי הגבייה, טען המערער כי נעשה מאמץ מינימלי. בית המשפט העליון הגיע למסקנה כי טענת המערערת כי המשיב לא מילא את חובותיו מצדיקה הגנה, ובכך הרחיבה את האפשרות של המערערת להתגונן מעבר לקצבה הראשונית. בנוסף, קבע בית המשפט כי שאלות בדבר ריבית מופרזת והצמדת מטבע אינן רלוונטיות בשלב זה, שכן הגנתו העיקרית של המערער טרם נפסלה. בית המשפט הורה למשיבה מס' 1 לשלם הוצאות טרחת עורך דין למערערת, ונתן את החלטתו ביום 8.5.88, בהסכמה מלאה של השופטים היושבים בדין.