ע"א 73/63

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית ערעור שניתן על ידי כונס הנכסים הרשמי והמפרק של חברה בהליך פירוק. הערעור הוגש על החלטת בית המשפט המחוזי שהורה לחברה המפרקת להחזיר שלושה מנועים למשיבה, י. אושפז אלקטריק מוטורס בע"מ, אשר סיפקה את המנועים לחברה אך לא שולם מחירם. המשיבה ביססה את טענתה על שטר המסירה של המנועים, בו נכתב כי הבעלות במנועים תישאר בידי המשיב עד לקבלת מלוא התשלום. תעודת המשלוח נחתמה על ידי מחסנאי החברה. בטיעונו טען המערער כי החברה לא הסכימה לתנאי זה, שכן המשיב השתמש בטופס תקן זה גם במצבים בהם היה בו צורך, כגון בעת החזרת מכונות לאחר תיקונים. עוד טען המערער כי הבעלות על המנועים כבר עברה לחברה בעת ביצוע הקנוניה, ועל כן התנאי בשטר המסירה אינו תקף. בית המשפט העליון דחה את הערעור, בקובעו כי השימוש שעשתה המשיבה בטופס חוזה אחיד לא היה שימוש לרעה, שכן החברה לא הייתה נתונה תחת לחץ להסכים לתנאים, והתנאי המדובר היה סביר. יתר על כן, השופטים הסכימו כי המכירה המדוברת היא של פריטים שלא היו קיימים בעת ההסכם ולכן ניתן להעביר את הבעלות רק לאחר ייצור ומסירת המנועים, או לכל הפחות כאשר הם מוכנים למסירה. עוד קבע בית המשפט כי חתימת החברה על שטר המסירה מהווה הסכמה לתנאי, והמערערת לא יכלה לטעון אחרת לאחר שהעלתה טענות שונות בבית המשפט המחוזי. לבסוף קבעו השופטים כי תורת הבעלות בעלת המוניטין חלה על פירוקי חברות, ולפיכך זכאי המשיב להשבת המנועים או לתשלום מלא בגנם. השופט ויטקון, השופט לנדוי והשופט מני דחו את הערעור והורו למערער לשלם למשיב הוצאות בסך 150 ל"י.