ע"א 8995/03

תקציר

במקרה זה, בית המשפט העליון דן בערעור על בעלות על הקרקע בשכונת קריית משה בירושלים, שהתנהל במחלוקת בין שתי קהילות המשתמשות בקרקע להקמת בתי הכנסת שלהן. ראשיתה של המחלוקת בפסק דין של בית המשפט המחוזי משנת 2003 שהעדיף את דרישת המשיבים לבטל רישום מקרקעין קודם לטובת המערערת, בהתבסס על טענות לרישום כוזב. הקרקע נרכשה בשנות העשרים על ידי קרן מונטיפיורי ונרשמה בשנת 1949 בחברה לפיתוח השכונה. הסוגיה התעוררה כאשר בשנת 1970 הועברה הקרקע לידי המערערת, קהילה הקשורה לאחד מבתי הכנסת. המשיבים ערערו על כך, מה שהוביל לתביעה בשנת 2000. בית המשפט המחוזי קבע כי ייתכן שהרישום הראשוני היה שגוי או מזויף. בערעור זה התמקד בית המשפט העליון בעיקר בשאלה האם התיישנות סטטוטורית חוסמת את טענות המשיבים והאם טעויות רישום מצדיקות ביטול לפי סעיף 93 לפקודת ההסדר. בית המשפט הגיע למסקנה כי המגבלות הסטטוטוריות אכן חלות, ובכך דחה את טענות המשיבים, ולא מצא ראיות מספיקות לרישום במרמה. לפיכך התקבל הערעור, תוך שמירה על זכויות המערערים בקרקע, הגם שהכיר בזכויות קהילתיות היסטוריות פוטנציאליות לשימוש בנכס. בית המשפט המליץ כי למרות התוצאות המשפטיות, יש לחפש הסדר ידידותי בהתחשב בהקשר הקהילתי הרגיש.