ת"א 10266/97

תקציר

התובע, שהיה מעורב בתאונת דרכים בשנת 1993, תבע את הנתבע לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לו כתוצאה מהתאונה. הנתבע הודה בחבות, והמחלוקת נסבה על היקף נזקיו של התובע. בית המשפט מינה מומחים רפואיים אשר העריכו את נכותו של התובע כתוצאה מהתאונה. המומחים מצאו כי התובע סובל מצלקות אסתטיות וממוגבלות תפקודית, אך ללא נכות נוירופסיכיאטרית. התובע ביקש מינוי מומחה פסיכיאטרי, אך בית המשפט דחה את הבקשה והסכים עם הנתבע כי אין ראיות מספיקות לבעיות פסיכיאטריות הקשורות לתאונה. בית המשפט קבע את נכותו התפקודית של התובע בשיעור של 10%, בהתחשב בהשפעה הנפשית של צלקת פניו. עוד נקבע כי ניתן לתקן את הצלקת בניתוח, אך בית המשפט מצא את סירובו של התובע לעבור את הניתוח סביר, בהתחשב בסיכונים הפוטנציאליים ובניסיון העבר שלו. בית המשפט פסק לתובע 140,000 ₪ בגין הפסדי השתכרות בעבר ובעתיד, 42,164 ₪ בגין כאב וסבל ו-10,000 ₪ בגין סיוע לצד ג', הוצאות ונסיעות. לאחר ניכוי תשלומים קודמים של הנתבע בסך של כ-54,301 ₪, הורה בית המשפט לנתבעת לשלם לתובע סך של 137,863 ₪, בצירוף 13% שכר טרחת עורך דין ומע"מ. הסכום המלא של יתרת האגרה היה אמור להיות משולם על ידי הנתבע בתחילה, ואילו הסכום שנפסק, כולל הפרשי הצמדה וריבית, ישולם תוך 30 יום. פסק דין זה ניתן שלא בנוכחות הצדדים ביום י' בתמוז תשס"ו (06/07/2006).