ת"א 24124-10-25

תקציר

בפני בית המשפט המחוזי נוף הגליל-נצרת, כבוד השופטת ג'מילה ג'בארין כליפה, נדונה בקשה למתן צו מניעה זמני למניעת מימוש משכון על דירות המבקשים, אשר הוגשה כנגד בנק ירושלים בע"מ. הבקשה עומדת במרכז הליך משפטי מורכב הכולל מספר תביעות וסוגיות משפטיות מגוונות. **רקע עובדתי עיקרי:** המבקשים, בני משפחה וחברים, הינם בעלי זכויות במקרקעין בכפר עיילבון, עליהם בנויות דירות מגוריהם. המשיב 1, בנק ירושלים, העמיד הלוואות למבקשים ולחברה שבבעלות חלק מהמבקשים ("חברת הנסיך"). חברה זו נקלעה לקשיים כלכליים ונמצאת בהליכי חדלות פירעון. הבנק העמיד שתי הלוואות עיקריות: 1. **הלוואה אישית:** בסך 2.5 מיליון ש"ח, שנלקחה על ידי המבקשים 1 ו-2. להבטחתה נרשם משכון על זכויותיהם של מבקשים 1-3 ו-5-6. 2. **הלוואת חברה:** בסך כ-5 מיליון ש"ח, שנלקחה על ידי "חברת הנסיך", כאשר המבקשים 1-6 חתמו כממשכנים. גם הלוואה זו הבטיחה את המגרשים הרלוונטיים. עקב אי-עמידה בהחזרים, פתח הבנק בהליכי הוצאה לפועל. התגבש הסכם פשרה ביום 10.5.2024, אשר כלל התייחסות לשתי ההלוואות, אך המבקשים לא עמדו בו. בעקבות זאת, פתח הבנק בהליכים למימוש המשכון בגין הלוואת החברה. **טענות המבקשים:** עיקר טענותיהם של המבקשים סובבות סביב חוסר זכותו של הבנק לנקוט בהליכים ביחס להלוואת החברה, וזאת ממספר סיבות: * **פרשנות הסכם הפשרה:** לטענתם, הסכם הפשרה מגביל את הבנק לפעול אך ורק במסגרת התיק האישי, ולא בתיק החברה, שכן תיק זה נפתח רק לאחר גיבוש הפשרה. * **הליכי חדלות פירעון:** קיום הסדר נושים ביחס לחובות החברה, ולכן הבנק היה צריך לפעול במסגרתו או להגיש תביעת חוב, ופתיחת תיק ללא אישור בית המשפט הדן בחדלות הפירעון נעשתה ללא בסיס. * **תוקף המשכון:** טענה כי לא קיים משכון תקף ומחייב על זכויותיהם בדירות לטובת הבנק ביחס להלוואת החברה, בניגוד להוראות חוק המשכון. * **כשירות המבקשים 3 ו-4:** טענה כי מבקשים 3 ו-4, שהם אלמים וחרשים, לא היו כשירים לחתום על הסכם הלוואת החברה ולהבין את תוכנו. * **מבקש 4:** טענה כי אין יריבות עם מבקש 4 ביחס להלוואה האישית, מכיוון שלא היה לווה או ממשכן בה. * **מאזן הנוחות:** הנזק שייגרם להם, הכולל אובדן דירות מגוריהם, הינו בלתי הפיך ומשמעותי יותר מהנזק הכספי הנגרם לבנק. **טענות הבנק (המשיב 1):** הבנק עתר לדחיית הבקשה, בטענה כי: * **תוקף הסכם ההלוואה והמשכון:** טענות המבקשים לפגמים אינן פוגעות בתוקף המשכון שנרשם כדין. * **הסכם הפשרה:** טענה כי הסכם הפשרה אינו מונע נקיטת הליכים נוספים שאינם מוזכרים בו במפורש, והיא נדחתה בעבר על ידי רשם ההוצאה לפועל. * **היעדר יריבות עם מבקש 4:** טענה כי אין יריבות עם מבקש 4, וכי הוא אינו בעל זכויות בנכס. * **הסדר הנושים:** חוב הבנק לא נכלל בהסדר הנושים, וההסדר עצמו בוטל. * **מהות הלוואת החברה:** הלוואת החברה כוללת גם ערבות אישית של מבקש 1, והחייבים חבים בחוב "יחד ולחוד". * **מאזן הנוחות:** נוטה לטובת הבנק. **המסגרת המשפטית - סעד זמני:** בית המשפט נסמך על תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, הנוגעות לסעדים זמניים. על פי תקנה 95, בית המשפט ייתן סעד זמני אם שוכנע בקיומה של עילת תביעה, קיום התנאים למתן הסעד, ונחיצותו. בין השיקולים המרכזיים נכללים הנזק העלול להיגרם לכל צד, קיומו של סעד פוגעני פחות, תום הלב, ושאלת השיהוי. נקבע כי קיים יחס של "מקבילית כוחות" בין עילת התביעה ומאזן הנוחות, כאשר לרוב, יש ליתן מעמד בכורה לשיקולי מאזן הנוחות. **דיון והכרעה:** בית המשפט, לאחר ששמע ובחן את טענות הצדדים, מצא לנכון לקבל את הבקשה למתן צו מניעה זמני, אם כי ברף הנמוך הנדרש בשלב זה. **ניתוח בית המשפט:** 1. **סיכויי התביעה:** בית המשפט מציין כי סיכויי התביעה אינם נחזים להיות גבוהים, וכי המבקשים ניצבים בפני קשיים. * **תוקף המשכון:** טענת המבקשים כי לא הבינו את מהות החתימה על המשכון נתקלת קושי, שכן קיימים מסמכים (שטר משכון, תנאים מיוחדים) החתומים לכאורה על כל המבקשים, הכוללים פירוט של המקרקעין. העדות של מבקש 1, שחתם ללא הבנה, נחשבת כטענה קשה להוכחה. עם זאת, טענה זו מצריכה בירור עובדתי וראייתי מעמיק. * **כשירות המבקשים 3 ו-4:** טענתם כי הינם אלמים וחרשים והיעדר כשרותם מהווה טענה רצינית, אשר תצריך בירור מעמיק. העובדה שנציגת הבנק אישרה כי לא טיפלה מול מבקשים אלו מעלה קושי. * **הסכם הפשרה:** בית המשפט דוחה את טענת המבקשים כי סעיף 6 להסכם הפשרה מונע מהבנק לפעול בגין הלוואת החברה. סעיף זה אינו כולל כל הוראה כזו, והסבר הבנק על פתיחת התיק בדיעבד מטעמי נוחות והגינות נמצא הגיוני. * **הסדר הנושים:** בית המשפט קובע כי לאור ביטול הסדר הנושים, נשמטה הקרקע מתחת לטענות המבקשים בעניין זה. * **מבקש 4:** בית המשפט קובע כי סיכויי טענות המבקשים בעניין זה קלושים. מבקש 4 אינו רשום כבעל זכויות בנכס, חתם כממשכן ולא כלווה, והחתמתו כבן זוגה של מבקשת 3 נועדה למנוע טענות עתידיות, כמנהג בנקאי. 2. **מאזן הנוחות ושיקולי יושר:** למרות הקשיים בסיכויי התביעה, בית המשפט קובע כי מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובת המבקשים. * **הנזק למבקשים:** מימוש ומכירת דירות המגורים, במיוחד לאור מצבם הבריאותי של שניים מהם (אלמים וחרשים), מהווה נזק בלתי הפיך, שקשה להשיב את המצב לקדמותו. * **הנזק לבנק:** לעומת זאת, הנזק הנתבע מהבנק הוא כספי, הניתן לפיצוי. * **שיקולי מידתיות:** בית המשפט רואה במימוש המשכון והשלכותיו הקשות במקרה זה, פגיעה בלתי מידתית במבקשים. **התוצאה:** בית המשפט **מקבל את הבקשה לצו מניעה זמני** ומורה כדלקמן: * צו המניעה יישאר על כנו עד למתן פסק דין עיקרי, **בכפוף להעמדת ערבות בנקאית או ערבון כספי בסך 50,000 ש"ח**. * הואיל והמבקשים הפקידו 30,000 ש"ח, עליהם להשלים סכום נוסף של 20,000 ש"ח תוך 30 יום. * אי-הפקדת מלוא הערבון במועד תגרום לפקיעת צו המניעה. * כל צד יישא בהוצאותיו. **חידושים וסוגיות משפטיות עיקריות:** * **איזון בין סיכויי התביעה למאזן הנוחות:** פסיקת בית המשפט מדגישה את "מקבילית הכוחות" ואת העדיפות שניתנת לשיקולי מאזן הנוחות, במיוחד כאשר מדובר בסכנה לאובדן דירות מגורים, המהווה נזק בלתי הפיך. * **כשירות משפטית של חירשים ואילמים:** בית המשפט רואה בטענת היעדר כשרות משפטית של חירשים ואילמים בשל מצבם הרפואי, טענה רצינית הדורשת בירור עובדתי מעמיק, ומוסיפה שכבת מורכבות להליך. * **פרשנות הסכם פשרה וסדר פעולות:** ניתוח הסכם הפשרה וההוראות בו, תוך בחינת שאלת סדר פתיחת הליכי ההוצאה לפועל וההשלכות של כך. * **מהות משכון על נכס של יחיד להבטחת חוב חברה:** הסוגיה של האם משכון שנרשם על נכסיו הפרטיים של אדם (או מספר אנשים) להבטחת חוב של חברה, תקף ומחייב, בעיקר כאשר יש טענות לגבי הבנה או כשירות בעת החתימה. * **הגנה על דירות מגורים:** הדגש שניתן על הסטטוס של הנכסים כ"דירות מגורים" וההשלכות החמורות של מימושם, מהווה שיקול מרכזי במאזן הנוחות. * **החתמת בני זוג שאינם בעלי זכויות:** התייחסות לנוהג בנקאי של החתמת בני זוג שאינם בעלי זכויות בנכס, כמנגנון למניעת טענות עתידיות, והיעדר היריבות המשפטית מולם. ההחלטה מציגה את הדינמיקה המשפטית המורכבת כאשר סוגיות של הלוואות, בטחונות, הליכי חדלות פירעון, ומצב אישי של חייבים, מצטלבות. בית המשפט נקט בגישה זהירה, תוך מתן סעד זמני למבקשים, על מנת לאפשר בירור מעמיק של טענותיהם מבלי לגרום להם נזק בלתי הפיך.