ע"א 256/08

תקציר

הערעור והערעור שכנגד נובעים מחוזה לבניית שלד בניין שנחתם בין המערערים (בעלי חלקת קרקע בעפולה) לבין המשיבים (חברה ובעליה, הפועלים כקבלן). החוזה כלל הוראות כגון מפרט המבנה, לוח הזמנים לביצוע ושיקולים כספיים, לרבות קנסות על עיכובים. היחסים בין הצדדים התדרדרו עקב עיכובים המיוחסים לשינויי עיצוב וביצוע לקוי לכאורה, שהובילו לביטול החוזה על ידי המערערים. עם זאת, משא ומתן שלאחר מכן הביא להסכם חדש ולחידוש העבודה. הסכם חדש זה לא כלל לוח זמנים, אך הצדדים הסכימו בעל פה להשלים את הפרויקט בהקדם האפשרי. העבודה נמשכה בעצלתיים, ולאחר מחלוקות נוספות הפסיקו המשיבים בסופו של דבר לעבוד. המערערים תבעו פיצויים ופיצויים בגין עיכובים, ואילו המשיבים תבעו מנגד בגין אי תשלום שיקים. בית משפט קמא דחה את התביעה נגד אחד המשיבים ופסק לטובת המערערים בסוגיית הפגמים בעבודה. עם זאת, נמצא כי המערערים לא הביאו ראיות מספיקות להוכחת נזקיהם הנטענים הנובעים מפגמים אלה. באשר לשיהוי בביצוע, קבע בית המשפט כי שני הצדדים אחראים והורה למשיבים לשלם פיצוי בסך 30,000 ₪. עוד קבע בית המשפט כי המערערים חייבים למשיבים 33,000 ₪ מהשיקים שהוציאו בניכוי 5,000 ₪ בגין ניכויים מוסכמים. בערעור טענו המערערים כי שגה בית משפט קמא בממצאיו בעניין הנזקים, טיבו של ההסכם מאוקטובר 1997 וקביעת ימי השיהוי. הם גם חלקו על ממצאי בית המשפט לגבי התאמת תנאי האתר וביטול החוזה. הערעור שכנגד של המשיבים התמקד בפיצוי בגין איחורים ובניכוי של 10,000 ₪ מהסכום המגיע להם. השופטת ארבל, בפסק דין מקיף, אישרה את החלטת בית משפט קמא בדבר היעדר ראיות בדבר נזקי המערערים. באשר להסכם אוקטובר הסכימה השופטת ארבל עם בית משפט קמא כי מדובר בהסכם חדש, ודחתה את טענת המערערים כי שמרו על כל טענותיהם. גם קביעת ימי השיהוי נמצאה סבירה. בסוגיית תנאי האתר הסכים השופט עם ממצאיו של בית משפט קמא לפיהם המערערים אחראים לשינויים מסוימים. באשר לביטול החוזה, מצאה השופטת ארבל את התנהלות המערערים בלתי עקבית ואישרה את קביעת בית משפט קמא כי הסכם אוקטובר חידש את החוזה. בערעור שכנגד הסכימה השופטת ארבל כי יש להפחית את הפיצוי בגין עיכובים ל-15 אלף שקל, בהתאם להסכם החדש. בנוסף, היו זכאים המשיבים למלוא סכום השיקים, בניכוי 7,000 ₪, המייצג את שווי העבודה שלא בוצעה. פסק דינה של השופטת ארבל התקבל פה אחד, והחלטת בית משפט קמא תוקנה בהתאם. המערערים חויבו לשלם למשיבים הוצאות בסך של 25,000 ₪, בצירוף מע"מ, הפרשי הצמדה וריבית.