ב"ל 51187-03-24

תקציר

הדיון נסוב סביב ההכרה בפגיעה בעבודה על בסיס תיאוריית המיקרוטראומה. התובע, שעבד כעורך עיתון וכמתרגם, טען כי עבודתו כללה תנועות חוזרות ונשנות שהובילו לליקוי פיזי בידיו ובמרפק ימין. עם זאת, השופט דחה את טענתו וקבע כי הוא לא הביא ראיות מספיקות לתשתית עובדתית מיקרוטראומטית. לדברי השופטת, עבודתה של התובעת כללה כתיבה והקלדה לסירוגין עם הפסקות, ועבודת העריכה לא נחשבה אינטנסיבית או מהירה מספיק כדי להצדיק תביעת מיקרוטראומה. התובע לא פירט מהי מחלת המקצוע ולא הביא עדויות של מעסיקים או ממונים לתמיכה בתביעתו. השופטת הדגישה כי הוכחת פגיעה במיקרוטראומה דורשת ראיות לתנועות חוזרות ונשנות הגורמות לנזקים קלים המצטברים לאורך זמן ופוגעים ביכולתו של העובד לעבוד. מאחר שהתובע לא עמד בדרישות העובדתיות ולא הוכיח פעולה מתמשכת של כתיבה מאומצת או הקלדה מקיפה, נדחתה תביעתו מבלי לבחון את הקשר הסיבתי הרפואי. פסק הדין אישר מחדש את העקרונות שנקבעו להכרה במיקרוטראומה והדגיש כי עבודה עם מחשב בלבד אינה מספיקה, ומחייבת במקום זאת פעולות רציפות ואינטנסיביות לאורך פרקי זמן משמעותיים.