בש"א 16732/08

תקציר

השאלה המרכזית במקרה זה היא האם תביעה רביעית, שהגיש התובע ישראל שמעוני נגד הנתבעים אלוניאל בע"מ, עמרי פדן ואיתן בן זאב, חוסה תחת דוקטרינת res judicata, או "מעשה בית הדין", לאחר שלוש תביעות קודמות הנוגעות להסכם שכירות בין שמעוני לאלוניאל. התביעות הראשונה והשנייה, שנדונו והוכרעו באופן מהותי על ידי בית משפט שלום, נגעו להפרות לכאורה של הסכם השכירות על ידי אלוניאל. התביעה הראשונה נדחתה והשנייה התקבלה, מה שהוביל לפינויה של אלוניאל מהנכס המושכר. התביעה השלישית, תביעה כספית של אלוניאל נגד שמעוני בגין דמי שכירות מופרזים, תלויה ועומדת. תביעתו הרביעית של שמעוני נוגעת לתשלומים נוספים שאלוניאל חייבת לכאורה על פי הסכם השכירות לשתי תקופות: הראשונה, מיולי 2001 עד יוני 2004, והשנייה, מיולי 2004 עד ספטמבר 2007, לאחר כניסת צו הפינוי לתוקף. הנתבעים טוענים כי יש לדחות את התביעה משום שהנושאים כבר הוכרעו על ידי בית המשפט, או לחילופין, כי אין עילת תביעה או יריבות בין שמעוני ופדן לבין בן זאב, נציגיו של אלוניאל. בית המשפט מסכים עם הנתבעים כי מרבית העילות לתביעה הנוכחית כבר הוכרעו. התביעה הראשונה "בלעה" כל עילת תביעה הנוגעת לתקופה הראשונה. התקופה השנייה מורכבת יותר; בית המשפט אמנם לא פסק במישרין לגבי תקופה זו, אך התייחס לכל תקופת שהותו של אלוניאל בנכס המושכר – משנת 1999 ועד 2007 – דבר המצביע על הסדר כולל. יתר על כן, מערעורו של התובע עצמו על החלטת בית משפט השלום עולה כי הוא מבין את פסק הדין כסופי בסוגיית התשלומים. לפיכך, התביעה נגד פדן ובן זאב, המבקשת להטיל עליהם אחריות אישית, נדחית משום שכבר הוכרעה על ידי בית הדין. עם זאת, בית המשפט מציין כי הערעורים התלויים ועומדים עשויים להשפיע על התביעה הנוכחית, שכן הם נוגעים לאותו הסכם שכירות. ככל שערכאת הערעור תאפשר לשמעוני לפצל את סעדיו ולתבוע תשלומים נוספים בגין שהותו של אלוניאל בנכס לאחר הגשת התביעה השנייה, אזי – ורק אז – יהיה מקום להמשך התביעה הנוכחית. התביעה נגד אלוניאל נדחית ללא הוצאות, עם שהות לחדש לאחר הליך הערעור. שמעוני יישא בהוצאות הנתבעים בגין התביעה הנוכחית, בסך 20,000 ₪ בתוספת מע"מ.