בש"פ 4051/14
החלטה עליון
תקציר
ההחלטה שלא לשחרר נאשם הממתין למשפט בגין פריצת דירה, גניבה וקשירת קשר לקהילה טיפולית אושרה על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. החלטת הערכאה הנמוכה יותר התבססה על חומרת העבירות ועל המסוכנות הנשקפת מהנאשם, שלו הרשעה קודמת בעבירה דומה, הפועל בתיאום עם אחרים, והיעדר קשר בין השימוש שלו בסמים לבין ביצוע העבירות האמורות. בית המשפט המחוזי גם הלך בעקבות הכלל המושרש לפיו השיקום צריך להתבצע לאחר המשפט, ולא לפני המשפט, למרות ששירות המבחן המליץ אחרת. הנאשם נמצא במעצר מזה עשרה חודשים, והקצב האיטי של המשפט יחד עם גילו הצעיר והיעדר הזדמנויות קודמות להיגמל מסמים לא נחשבו עילה מספקת כדי להצדיק נסיבות חריגות לערעור במקרה זה. החלטה זו התקבלה למרות התקדמותו של הנאשם בשיקום בעת מעצרו, והמלצת שירות המבחן לשחרורו לקהילה טיפולית. השופטת הדגישה כי רשות ערעור ניתנת בדרך כלל רק כאשר המקרה מעלה סוגיות שאינן עניינו האישי של הנאשם, מה שאין כן כאן, וכי בתי המשפט להלן שקלו כראוי את נסיבותיו של הנאשם. לפיכך, בקשת רשות הערעור נדחתה, אם כי השופט הכיר בכך שניתן לשקול את תקופת המעצר המשמעותית ואת המלצות שירות המבחן בבקשה הנפרדת התלויה ועומדת להארכת מעצר.
חקיקה מקושרת
בש"פ 4051/14 דקל כהן נ' מדינת ישראל, עליון (16.6.2014)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.