ע"פ 71466/03

תקציר

פסק הדין הנדון מתייחס לשלושה מקרים נפרדים (ע"פ 1595/02, ת.פ. 2210/00 וע"פ 1562/00) שעניינם עבירות בנייה ועסקים במושב בית יצחק. במקרים אלה הורשעו המערערים בשורה של עבירות, לרבות בנייה ושימוש ללא היתר, חריגה מתכניות בנייה מותרות, אי ציות לצווי בית משפט וביזיון בית המשפט. פסקי הדין, שניתנו בנובמבר 2002, הביאו לצווי הפסקה והפסקה ולסגירת העסק הבלתי מורשה של המערערים. הערעור על החלטות בית משפט השלום בנתניה מתייחס לבקשות המערערים לעכב את ביצוע גזרי הדין במקרים אלה. הבקשות, שהוגשו בחודשים יולי ואוגוסט 2003, ביקשו לעכב את אכיפת הצווים בשל שינויים לכאורה בנסיבות ופעולות שנקטו המערערים לתיקון ההפרות. עם זאת, בית המשפט מצא כי הבקשה השנייה אינה אלא גרסה משופרת של הראשונה ואינה מהווה שינוי נסיבות כנטען. יתר על כן, בית המשפט ציין כי המערערים הציגו מצג שווא של העובדות, תוך יצירת רושם מטעה לגבי מקורם של הצווים. השופט, השופט ז' המר, לא מצא כל טעות בהחלטות בית משפט השלום וקבע כי הערעור אינו רלוונטי ומעורפל, מה גם שהמערערים כבר פינו את המקום. השופט המר הדגיש כי לבית המשפט שיקול דעת להאריך את תוקפם של צווים באופן פרוספקטיבי אך לא רטרואקטיבי. לפיכך נדחה הערעור, והמערערים חויבו בהוצאות. השופטים י' שנלר וי' שייצר הסכימו עם ההחלטה.