בג"צ 4606/09

תקציר

העתירה נסובה סביב בקשתו של העותר כי בית המשפט יורה לוועדת הערר לנפגעי פעולות איבה ולמוסד לביטוח לאומי (המשיבים) לנמק את החלטתם בערעור העותר. העותר ביקש להיות מוכר כקורבן של אירוע טרור שהתרחש בתחנת הרכבת נהריה בשנת 2001. עם זאת, הרשות המאשרת, בסיוע המוסד לביטוח לאומי, דחתה את בקשתו וקבעה כי אין ראיות לנוכחותו בזירה. גם ועדת הערר דחתה את ערעורו, מה שהוביל את העותר להגיש עתירה לבית המשפט. העתירה קוראת תיגר על ממצאי הוועדה בנוגע לנוכחותו בזירה ולהשלכות הבריאותיות של האירוע. המוסד לביטוח לאומי ופרקליטות המדינה טענו כי החלטת הוועדה סבירה ואין להתערב בה. בסופו של דבר החליט בית המשפט שלא להיעתר לעתירה, שכן הן הרשות המאשרת והן הוועדה בחנו נאמנה את חומר הראיות וקבעו ממצאים עובדתיים. העתירה חלקה בעיקר על ממצאים עובדתיים אלה, ובית המשפט ציין כי יש לחסוך בהתערבותו במקרים כאלה. מאחר שלא נפל פגם משפטי בשיקול דעתה של הוועדה והעותר לא הצליח לבסס את טענותיו, לא ראה בית המשפט עילה להתערב בהחלטה.