מ"ח 6148/95

תקציר

פסק הדין של בית המשפט העליון עסק בבקשה למשפט חוזר של מבקש שהורשע ברצח ובמעשה מגונה, בעיקר על סמך הודאתו. המבקש, הסובל מפיגור שכלי קל, טען כי ראיות חדשות מחייבות משפט חוזר והטיל ספק בנכונות פסק הדין הראשוני. בית המשפט פסק על פי אמות מידה משפטיות מעודכנות המתמקדות בתוכן ולא בעיתוי הראיות, והתיר משפטים חוזרים במקרה של חשד לעיוות דין. למרות שבחן את הגשת המבקש שישה סוגי ראיות חדשים, לרבות דמיון לכאורה למקרי רצח אחרים, תוצאות פוליגרף, הקלטות חקירה ופסילת סגנון ההודאה האישית, בית המשפט לא מצא עילה מהותית לשנות את פסק הדין המקורי. הם הגיעו למסקנה שרוב הראיות אינן קבילות או חסרות משקל, והודאתו של המבקש אוששה בפרטים תומכים מספיקים. הספקות שהועלו, כגון התנהגות בלתי הולמת של המשטרה וייצוג לקוי, נדחו על ידי בית המשפט, שאישר את נאמנות ההליך המקורי. יתר על כן, הפוטנציאל לחפות באמצעות בדיקות DNA של בגדים הרוסים נחשב ספקולטיבי. בית המשפט הדגיש כי פסק הדין לא היה כרוך בהגנה על שמם הטוב, אלא התבסס על הראיות. תוך הכרה בביקורת הציבורית והמקצועית על החלטתם, הם אישרו מחדש את היושרה של פסק הדין, וקבעו כי בריאותו הנפשית המתדרדרת של המבקש עשויה להיות מטופלת טוב יותר באמצעות חנינה נשיאותית, ולא באמצעות משפט חוזר שיפוטי. בסופו של דבר, הבקשה נדחתה.