ת"א 107818/00

תקציר

התובע, דרעי אברהם, תבע את בנק הפועלים בע"מ בגין התנהלות רשלנית, ותבע 450,224 ש"ח נכון לנובמבר 1994. הבנק תבע נגדית יתרה בסך 171,664 ש"ח בחשבונו של דרעי החל מינואר 1995. התובע, יועץ מס במקצועו, העביר את חשבונותיו לבנק במאי 1993 ופתח חשבון שני לפעילות השקעות בבורסה. ביולי אישר הבנק מסגרת אשראי של 50 אלף שקל לחשבון ההשקעות. התובע השקיע את כספו בחשבון עד חודש ספטמבר. ב-18 באוקטובר העניק הבנק לאברהם הלוואה בסך 100,000 ש"ח לרכישת קרן הנאמנות של הבנק. התובעת החליטה באופן עצמאי להשקיע בלאומי אופציות 2 ורכשה אותן בשלוש הזדמנויות שונות. ההשקעות חרגו ממסגרת האשראי המאושרת. מסגרת האשראי של התובעת הוגדלה באוקטובר ל-170,000 ₪. בפברואר 1994 חווה שוק המניות נפילה דרמטית. התובע לא הורה על מכירת אחזקותיו לכיסוי יתרת החוב. הבנק מכר את המניות במאי ובאוגוסט 1994. התובע טען כי הבנק התרשל בהגדלת מסגרת האשראי שלו לאור הסיכון של תיק ההשקעות שלו ולא הזהיר אותו מפני הסיכון. עוד טען כי הבנק התרשל בייעוץ בנוגע לאופציות לאומי 2 ועודד אותו לקחת אשראי לתיק השקעות מסוכן. הבנק מכר את מניותיו ללא הסכמתו דבר שגרם לו נזק, לטענת התובע. הבנק הכחיש את כל הטענות הללו. בית המשפט פסק לטובת הבנק בכל הסעיפים, למעט הטענה כי אילו מכר הבנק את לאומי אופציות 2 במאי 1994, הייתה יתרת החוב מופחתת ב-42,808 ש"ח. השופט ציין את מעמדו המתוחכם של התובע כמשקיע, ומצא כי הבנק לא התרשל בייעוץ או במתן האשראי. לבנק הייתה גם זכות חוקית למכור את מניות התובע ללא הסכמתו, אם כי היה עליו לפעול לטובת התובע כמו גם לטובת עצמו כאשר החליט שלא למכור את האופציות יחד עם המניות. תביעת הבנק כנגד התובע נמצאה תקפה, והתובע חויב לשלם לבנק את הסכום הנתבע, בניכוי 42,808 ש"ח, בצירוף ריבית צמודה ממועד התביעה ועד לתשלום, ו-15,000 ש"ח הוצאות משפט.