ת"א 10879-05-09

תקציר

התובע, שנפגע אנושות בתאונת דרכים בגיל 25, תובע את חברת הביטוח הנתבעת לפיצויים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. פציעתו של התובע מהתאונה הייתה רב מערכתית והותירה אותו נכה קשה, הנזקק לסיוע מלא של הזולת בפעולות היום-יום. הצדדים מסכימים בשאלת האחריות אך חלוקים ביניהם על גובה הנזק. המחלוקת העיקרית היא על תוחלת החיים של התובע, כאשר התובעים טוענים לתקופה קצרה יותר מהנתבעים. בית המשפט ממנה מומחה לרפואה גופנית ושיקום, אשר קובע כי תוחלת החיים של התובע היא 10-11 שנים מיום התאונה. התובעים מבקשים לקצר את תוחלת החיים של 8 עד 15 שנים, אך בית המשפט מצדד בחוות הדעת של הנתבעים. נקודת מחלוקת נוספת היא האם על התובע להתגורר במוסד או בבית, כאשר התובעים טוענים זאת בשל הטיפול המסור שהוא מקבל בביתו. בית המשפט מסכים עם התובעים, וקובע כי שהותו של התובע בבית עדיפה, בהתחשב במצב הכרתו ובטיפול והחום שמעניקה משפחתו. בית המשפט פסק לתובע 184,272 ₪ בגין נזק לא ממוני ו-233,000 ₪ בגין אובדן השתכרות בעבר. בגין הפסדי השתכרות עתידיים, בית המשפט מורה לנתבע לשלם לעיזבון התובע סכום חד פעמי עם פטירת התובע, המחושב לפי בסיס שכר חודשי של 5,500 ₪. כמו כן, בית המשפט פוסק לתובע פיצוי חודשי בגין נזקים אחרים, לרבות סיוע מהזולת (12,000 ש"ח), התאמות דיור (1,750 ש"ח), הוצאות רפואיות ושונות (500 ש"ח) ועלויות חשמל מוגדלות (350 ש"ח). תשלומים חודשיים אלה יוצמדו למדד המחירים לצרכן וישולמו פעמיים בשנה מראש. סך הנזק החודשי הוא 21,300 שקל. כן חויבה הנתבעת לשלם פיצוי חד פעמי בגין הפסד השתכרות של התובעת ב"שנים האבודות". בית המשפט מחייב את הנתבע לשלם לתובע בהתאם, כולל שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט.