תפ"מ 24818-04-21

תקציר

פסק הדין מקבל את הטענה שהגיש הקיבוץ נגד הנתבעת, והורה לה לפנות ארבעה חניונים ששכרה מהקיבוץ. המחלוקת התעוררה לאחר שמשא ומתן בין הצדדים לחידוש הסכם הרשאה לא הניב לחוזה חתום. הנתבע טען כי קיים הסכם מחייב, אך השופט קבע כי ללא חתימה אין חוזה. השופט דחה את טענת הקיבוץ כי הנתבע הפר את הסכם השכירות בכך שלא שילם דמי שכירות במועד, שכן התשלום בוצע שישה ימים לאחר הגשת התביעה, וכן בוצעו התשלומים הבאים עבור אפריל עד יוני. עוד נקבע בפסק הדין כי אין צורך להכריע בבעלות על מתקן שקילה הממוקם על הקרקע המוחכרת, גם אם נניח שהוא שייך לנתבעת, שכן סביר היה שהקיבוץ יסדיר את השימוש בו במסגרת הסכם השכירות. יתר על כן, השופט מצא כי משא ומתן בין הצדדים לא הוביל להסכם סופי, ודרישת הקיבוץ לחתימה לא הייתה דרישה פורמליסטית גרידא. הנתבע נדרש לפנות את המקום בתוך 45 יום ולשלם את הוצאות הקיבוץ ושכר טרחת עורך דין, בסך כולל של 10,500 ₪ בתוך 30 יום. פסק הדין ניתן בהיעדרם של שני הצדדים והוסברה זכות הערעור בבית המשפט.