ע"א 16321-03-20

תקציר

פסק הדין דן בערעור על תביעה לפי חוק הספאם הישראלי, האוסר על שליחת דברי פרסומת ללא בקשה ללא הסכמתו המפורשת של הנמען. המערערת שיתפה מרצונה את המשיב בכתובת הדוא"ל שלה וקיבלה מהם דברי פרסומת. עם זאת, היא מימשה את זכותה לחזור בה מהסכמתה על ידי שליחת הודעת סירוב. בפסק דינו של בית משפט קמא, עליו ערערה המערערת, נקבע כי לא שלחה הודעת סירוב תקפה. אולם בית המשפט העליון קבע כי המשיב לא עמד בדרישות החוק למשלוח הודעות סירוב. לחיצה על קישור שסופק בפרסומת לא נחשבה לשיטה חוקית, וגם לא שליחת תשובה לדוא"ל. עוד הבהיר בית המשפט כי תום ליבו של המקבל אינו תנאי לקביעת אחריות, אם כי הוא עשוי להשפיע על הפיצוי שנפסק. מאחר שהמשיבה המשיכה לשלוח מודעות לאחר מכתבי ההתראה של המערערת, שהיוו הודעות סירוב תקפות, פסק בית המשפט העליון לטובת המערערת. התיק הוחזר לבית משפט קמא לצורך קביעת פיצויים, תוך חיוב המשיב בתשלום הוצאות המערער ושכר טרחת עורך דין.