ת"א 55221-12-11

תקציר

השופט החליט כי טענת הנתבע להתיישנות על התביעה תקפה. החלטה זו מתבססת על סעיף 10 לחוק ההתיישנות, הקובע כי תקופת ההתיישנות לקטינים מחושבת מגיל 18. מאחר והמנוח אובחן כחולה במחלה בגיל 8 ונפטר בגיל 25, עמדו לרשות התובעים 7 שנים להגיש את התביעה, שהסתיימה כעת. טענת התובעים כי יש להקפיא את תקופת ההתיישנות בשל ליקויו הנפשי של המנוח נדחית, שכן טענה זו לא הועלתה בתביעה המקורית ואין לה כל שחר לפי סעיף 11 לחוק ההתיישנות. הסעיף דורש כי התובע לא יוכל לטפל בענייניו בשל ליקוי שכלי ולא ימונה לו אפוטרופוס. השופט מגיע למסקנה כי התובעים לא הוכיחו די הצורך את שתי הדרישות הללו. כמו כן, השופטת שוקלת ודוחה את טענת התובעים כי המנוחה לא יכלה לטפל בענייניה בשל ליקוי שכלי, שכן מסמכים רפואיים וחוות דעת שהוצגו על ידי התובעים אינם תומכים בטענה זו. מאחר שהתביעה התיישנה במהלך חייה של המנוחה, פקעה גם הזכות לתבוע לאחר מותה. השופט קובע כי התביעה, לרבות תביעת ההורים כמוטבים, תידחה משום שהיא מחוץ לתקופת ההתיישנות. שני הצדדים יישאו בהוצאות המשפטיות שלהם.