רע"א 3831/12

תקציר

ניתוח משפטי של בקשת רשות הערעור בע"א 59952-01-12 מבוא: המקרה שלפנינו עוסק בבקשת רשות ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי בנצרת, אשר דחה את ערעורו של המבקש על החלטת רשות מפקחת הנוגעת לזכויות קניין, בנייה והסגת גבול. המבקש, בעל זכויות חכירה, טוען כי המפקח שגה בקביעות עובדתיות, בפרשנויות משפטיות ובהתנהלות פרוצדורלית, ומבקש להביא ראיות חדשות. הניתוח כאן מתמקד בעקרונות המשפטיים המסדירים את רשות הערעור בערכאה שנייה או שלישית, בשאלות עובדתיות מול משפטיות, בהגינות פרוצדורלית ובקבילות ראיות מאוחרות, תוך התייחסות לפסיקה הרלוונטית. I. אמות מידה למתן רשות ערעור בהליכים חוזרים ונשנים א. סף משפטי נדרש: בהתאם לעיקרון שנקבע ברע"א 103/82 חניון חיפה נ' מצה אור, על המבקש להראות כי הערעור מעלה שאלה חוקתית, משפטית או משפטית בעלת משמעות רחבה, החורגת מאינטרס אישי (ראו גם ע"א 5250/10 זידאן נ' בנדר). אמת מידה כזו נועדה למנוע שיקולי ערעור מיותרים של מחלוקות עובדתיות גרידא, שבתי המשפט ערוכים טוב יותר להכריע בהן בדרג הראשון והשני (ראו ע"א 4356/06 נביל נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ). ב. יישום בהקשר הנוכחי: ניסיונו של המבקש להתדיין מחדש על ממצאים עובדתיים – כגון מיקום התשתיות או חוקיות הבנייה – אינו עומד ברף גבוה זה. מכיוון שתובעים לעתים קרובות לא מצליחים לשכנע את בתי המשפט לבטל ממצאים עובדתיים קודמים, במיוחד כאשר ממצאים אלה נתמכים על ידי ביקור בזירה, עדויות עדים ודוחות מומחים, הסף נותר גבוה. II. התערבות בהחלטות עובדתיות ופרוצדורליות א. כבוד לבית המשפט הפרוצדורלי: שיקול דעתה של ערכאת הערעור מוגבל בהטלת ספק בקביעות עובדתיות של ערכאות פרוצדורליות, שיש להן יתרון של צפייה ישירה בעדים והערכת מהימנות (ראו ע"א 5250/10 זידאן נ' בנדר). ב. התנהלות פרוצדורלית והוגנות: טענות בדבר חוסר הוגנות פרוצדורלית או מניעת הזדמנות להישמע חייבות להיות מוכחות בראיות ספציפיות. בית המשפט המחוזי קבע בעבר כי ניתנה למבקש הזדמנות מתאימה וכי טענות בדבר דעה קדומה פרוצדורלית אינן מבוססות. לפיכך, בחינה מחודשת של ממצאים אלה אינה עומדת בקריטריונים של משמעות משפטית חריגה. III. קבילות ראיות חדשות בערעור "בגלגול שלישי" א. עקרונות משפטיים: באופן עקרוני, אין לקבל ראיות שהיו זמינות אך לא הוצגו במהלך ההליך הראשוני בשלב הערעור, ובפרט בערעור שלישי, שכן הדבר פוגע בעקרון הסופיות ובהגינות ההליך (ראו ע"א 4356/06 נביל). ב. נסיבות חריגות: המבקש לא הצליח להוכיח באופן משכנע כי הראיות - כגון תוכנית הבנייה המקורית או השומה שהורה המשיב - לא היו זמינות קודם לכן למרות בדיקת נאותות. מבלי לבסס באופן משכנע סיבות לגיטימיות לאיחור, הבקשה לצרף ראיות היא פסולה ומנוגדת לכללי הפרוצדורה. IV. פרשנות משפטית של הסגת גבול ובנייה בלתי מורשית א. עקרונות משפטיים: הערכות משפטיות הנוגעות להסגת גבול, בנייה בלתי מורשית וחריגות מהיתרים תלויות בעובדות ובחוקי התכנון החלים. טעויות או טעויות בחוק היישום בדרך כלל אינן מצדיקות בחינה מחודשת אלא אם כן הן מעלות שאלות משמעותיות לגבי עקרונות משפטיים המשפיעים על ניהול צדק תקין. ב. התאמה לערעור: כפי שנקבע בפסיקה, עצם הטענה כי החוק יושם שלא כהלכה אינה מצדיקה ערעור שלישי אלא אם כן היא מעלה שאלה משפטית רחבה ומשפיעה יותר. V. מסקנות והשלכות א. היעדר שאלה משפטית רחבת השפעה: טענות המבקש נסובות סביב מחלוקות עובדתיות וטענות פרוצדורליות, ששתיהן אינן מספיקות כדי לבסס שאלה משפטית משכנעת בעלת חשיבות כללית. ב. דחיית ראיות וטיעונים פרוצדורליים: הגשת ראיות מאוחרת וטענות לאי סדרים פרוצדורליים אינן מוצדקות כראוי ואינן עומדות ברף לבדיקה חריגה. ג. עמדה סופית: בקשת רשות הערעור נדחית אפוא בהתאם לעקרונות שנקבעו המגבילים את התערבות הערעור בעניינים עובדתיים ובהגשת ראיות מאוחרות, למעט מקרים בעלי השלכות משפטיות משמעותיות. תקציר: מקרה זה ממחיש את חוסר הרצון של בתי המשפט לבחון מחדש קביעות עובדתיות וסוגיות פרוצדורליות ברמת ערעור שלישית, ומאשר כי ביקורת כזו מוגבלת למקרים שבהם עיקרון משפטי בסיסי או סוגיה חוקתית מונחת על כף המאזניים. אי עמידתו של המבקש בסטנדרט זה מצדיקה את דחיית בקשת רשות הערעור, תוך שמירה על שלמות וסופיות ההליכים השיפוטיים.