חדל"פ 21491-11-21

תקציר

בית המשפט שקל בכובד ראש את הטענות שהציגו הצדדים, כמו גם את המסמכים שהוגשו לבית משפט קמא, והגיע למסקנה כי יש לדחות את הערעור. חוק חדלות פירעון, ובפרט סעיפים 163(ג)(1) ו-183, מסמיך את בית המשפט לבטל צווים הפותחים בהליכי חדלות פירעון בהתקיים תנאים מסוימים, לרבות מקרים של חוסר תום לב, אי שיתוף פעולה או הפרת תנאי צו שיקום כלכלי. מרכזית שבהן היא חובת החייב לפעול בתום לב, הכוללת גילוי שקוף ומלא של ענייניו הכספיים, שיתוף פעולה עם הנאמנים וניסיון אמיתי למצות את כושר השתכרותו. במקרה זה, המערערת הפגינה חוסר שקיפות קיצוני, פעלה בחוסר תום לב בכך שהסתירה פרטים חשובים על מצבם הכלכלי, לרבות עסק המופעל על ידי בן זוגה, ואי דיווח על הכנסותיה המלאות. בנוסף, המערערת לא הביאה ראיות מספיקות לכושר השתכרותה, ויצירת חובות חדשות במהלך ההליך נחשבת לניצול לרעה של הליך חדלות הפירעון. עוד מצא בית המשפט כי המערערת לא שיתפה פעולה במידה מספקת עם חקירות הנאמן בנוגע להסתבכויותיהם הכספיות. ככלל, התנהלותה של המערערת אינה עומדת בדרישת תום הלב, המצדיקה את ביטול צו חדלות הפירעון. זאת ועוד, דחה בית המשפט את הטענה כי פסק דינו של בית משפט קמא ניתן באופן בלתי צפוי, שכן ניתנה למערערת הזדמנות מספקת להגיב. נוכח הראיות והשיקולים שפורטו לעיל, הערעור נדחה, והמערער חויב לשלם לנציב ולנאמן 1,500 ₪ כל אחד הוצאות ושכר טרחת עורך דין.