בר"ש 9951/16

תקציר

הכרעת הדין עניינה בערעור משמעתי של עורך דין, ובית הדין נתן רשות ערעור בשל שאלות רחבות יותר הנוגעות להיקפו של הדין המשמעתי. הסוגיה המרכזית הייתה האם ניתן להעמיד לדין עורך דין בגין עבירות משמעת בגין פעולות שנעשו במהלך ייצוגו, ובית המשפט קבע כי דיני משמעת חלים אם מעשיו של עורך הדין בעת ייצוגו אינם אתיים או אינם מכבדים את בית המשפט, ועולים בקנה אחד עם שמירה על כבודו ותפקודו התקין של מקצוע עריכת הדין. במקרה ספציפי זה, עורך הדין השתתף באופן פעיל בהליכים משפטיים למרות שהיה לו ייצוג, והשווה את מעורבותו לזו של עורך דין אחר; התנהגותו הצדיקה נקיטת צעדים משמעתיים על אף ייצוגו. עם זאת, הוא נשפט לבדו, מה שעורר חששות, במיוחד לאור העובדה שהוא זוכה מרוב האישומים המקוריים בבתי משפט שונים. המערער טען לאכיפה בררנית שכן בא כוחו לא הואשם, אם כי הוזכרו מאמצים לעשות כן. בית המשפט הדגיש את הרף הגבוה להוכחת אכיפה בררנית, וציין כי הוא לא הועלה בשלב מוקדם מספיק בהליכים הנמוכים יותר. בית המשפט לא מצא פגם פרוצדורלי המצדיק זיכוי, אך הסכים להפחית את עונשו של עורך הדין לנזיפה. בנוסף, בית המשפט התייחס לשאלה האם ניתן להרשיע עורך דין במחדל לפי כלל 34, בנוגע לטענות מטעות של בית המשפט, ואישר כי הטעיה יכולה להיות במחדל אם עורך דין אינו מגלה מידע, תוך מתן עדיפות ליושרה של המערכת המשפטית. הדיון התייחס לתקדימי העבר כדי להבהיר שאי גילוי יכול להוות הטעיה במחדל. לבסוף, הגיע בית המשפט למסקנה כי התנהלותו המשפטית של המבקש, בעיקר בשל מעורבותו העמוקה במהלך הערעור, ראויה לנזיפה מופחתת, תוך הדגשת הזהירות הראויה בטיפול בהתנהלותם החיצונית של עורכי הדין לשם שמירה על כללי האתיקה המשפטית. פסק הדין ניתן על ידי השופט א' רובינשטיין ואושר על ידי השופטים ש' ג'ובראן וח' מלצר, והחליט לקבל את הערעור באופן חלקי על ידי שינוי העונש לנזיפה.