ת"א 572/06

תקציר

התובע, שעבר ניתוח לאסיק בעיניו בשנת 1999 לתיקון ראייתו, הגיש תביעת פיצויים נגד מרכז הלייזר והרופא המנתח, בטענה כי הניתוחים גרמו לו לפתח קרטוקונוס, מחלה שעיוותה את קרניותיו. התובע טען גם לנזקים נפשיים. השאלות העיקריות שעמדו בפני בית המשפט היו האם הנתבעים התרשלו לפני או במהלך הניתוחים והאם הרשלנות גרמה להתפתחות קרטוקונוס. השופט סיכם את העובדות והטיעונים שהוצגו על ידי שני הצדדים. התובע טען כי הרופא לא אבחן קרטוקונוס קפוא לפני הניתוחים ולא יידע אותו על הסיכונים והסיבוכים, המהווים רשלנות. הנתבעים טענו כי לא הייתה רשלנות מצידם וכי מחלתו של התובע התפתחה בנפרד מהניתוחים. השופט פירט גם את חוות הדעת שהגישו שני הצדדים בסוגיות של אחריות, נכות פיזית ונזק נפשי. השופטת מצאה כי טופסי ההסכמה עליהם חתם התובע לא הסבירו די הצורך את הסיכונים והסיבוכים של הניתוח, דבר המהווה פגיעה בזכותו של התובע להסכמה מדעת. עם זאת, השופטת קבעה כי התובע לא הצליח להוכיח כי לא היה עובר את הניתוח אם היה מקבל מידע מלא על הסיכונים. עם זאת, השופט קבע כי היעדר הסכמה מדעת כשלעצמו מזכה את התובע בפיצוי בגין הפגיעה באוטונומיה שלו, למרות קביעתו כי היה ממשיך בניתוח בכל מקרה. באשר לטענת הרשלנות, בחנה השופטת את הבדיקות הטרום ניתוחיות שבוצעו על ידי הרופא הנתבע ומצאה כי הן אינן מצביעות על חשד לקרטוקונוס קפוא. השופט העדיף את חוות דעתו של עד הנתבעים, שקבע כי תוצאות הבדיקות היו תקינות ולא הראו סימני קרטוקונוס. השופטת התייחסה גם לקשר הסיבתי בין הניתוחים לבין התפתחות הקרטוקונוס, והגיעה למסקנה כי התובעת לא הצליחה לבסס קשר סיבתי מעבר למאזן ההסתברויות, למרות הסיכון המוגבר לקרטוקונוס בעקבות ניתוח LASIK. משכך, דחתה השופטת את תביעת התובע לפיצויים הנובעים מרשלנות, אך פסקה לו פיצוי בסך 150,000 ₪ בגין הפגיעה באוטונומיה שלו. השופטת גם חייבה את הנתבעים לשלם לתובע אגרת תביעה ושכר טרחת עורך דין בסך 15,000 ₪, בצירוף מע"מ. הסכומים היו אמורים להיות משולמים תוך 30 יום, אחרת הם יצברו הפרשי הצמדה וריבית. כל צד היה אחראי להוצאות הנוספות שלו.