ת"א 62638-12-18

תקציר

פסק דין זה נסוב סביב טענת שטר חוב בעניין שיקים. התובע, בעל השיקים, מבקש לאכוף את תשלומם, ואילו הנתבע, שהנפיק את השיקים, מתנגד לטענה וטוען כי התובע אינו מחזיק ראוי וכי נפל כשל בתמורה בגין השיקים. בית המשפט פותח בהתייחסות לטענת הנתבע בדבר מעמדו של התובע כמחזיק ראוי. הוא קובע כי התובעת היא אכן צד רחוק ומחזיקה ראויה בשיקים, שכן טענות הנתבעת הן הרחבה בלתי מותרת של טענותיה או סותרות עובדתית. בית המשפט מציין כי הנתבעת נושאת בנטל ההוכחה לטענותיה ועליה להראות כי מסירת השיקים הייתה מותנית וכי לא התקיים התנאי למימושם, דבר שהיה מעביר את הנטל אל התובעת להוכיח את מעמדה כמחזיקה ראויה. עם זאת, בית המשפט מוצא כי הנתבעת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח כשל בתמורה. עם זאת, בית המשפט עובר לבחון את מעמדו של התובע כמחזיק ראוי. אין חולק כי השיקים נמסרו לתובע לפני מועד פירעונם וללא כל הגבלה על סחירותם. בית המשפט קובע כי התובע מילא אחר התנאים להיחשב כמחזיק ראוי, לרבות לקיחת השיקים בתום לב ובערך. היא מקבלת את טענת התובעת כי לא היה לה יסוד להאמין כי יהיה קושי כלשהו לכבד את השיקים וכי מעשיה היו סבירים ובתום לב. זאת ועוד, בית המשפט מציין כי התנהלותו של הנתבע עצמו בהנפקת שיקים בתאריכים עתידיים וללא הגבלה תרמה למצג כי עדין הוא עסק אמין. לבסוף, בית המשפט מגיע למסקנה כי מעמדה של התובעת כמחזיקה ראויה משמעו שהיא גוברת על טענת הנתבע בדבר כשל בתמורה. משכך, בית המשפט דוחה את התנגדות הנתבעת וקובע כי הליכי ההוצאה לפועל נגדה יימשכו. כמו כן חויבה הנתבעת בכיסוי הוצאותיה של התובעת בסך של 20,000 ₪, שנוספו לחובה.