בג"צ 223/96

תקציר

ועדת השחרורים העניקה רישיון חופש לאדם המכונה המשיב מס' 2, שתוקפו פג כעבור שנה. במהלך תקופת הרישיון ביצע המשיב מס' 2 תקיפה וגניבה, הורשע ונידון ל-44 חודשי מאסר. היועץ המשפטי לממשלה ביקש מוועדת השחרורים לשלול את רישיון החופש, אך הוועדה דחתה את הבקשה, החלטה שהיועץ המשפטי לממשלה עתר נגדה. בית המשפט פסק לטובת היועץ המשפטי לממשלה, וקבע כי החלטת ועדת השחרורים פגומה. עם זאת, בית המשפט לא יכול היה לשלול את רישיון החירות עצמו מכיוון שסמכותה של ועדת השחרורים לעשות זאת פקעה. בית המשפט הכריז על החלטת ועדת השחרורים כבטלה ומבוטלת, כלומר הרישיון נותר על כנו, בשל התמהמהותו של היועץ המשפטי לממשלה בפנייה לבית המשפט בתוך ששת החודשים הנדרשים לאחר מתן גזר דינו של המשיב מס' 2. פסק הדין הדגיש את הצורך בפעולה מהירה במקרים כאלה והותיר את השאלה פתוחה לגבי התוצאה אם היועץ המשפטי לממשלה פעל בתוך המועד האחרון של שישה חודשים.