ע"א 4693/90

תקציר

גזר הדין המדובר כולל שימוע משמעתי לרופא שיניים, ד"ר אלפרד סוזן, שהורשע באונס מטופלת במרפאתו. בעקבות הרשעתו בפלילים הגיש נגדו מנכ"ל משרד הבריאות תלונה שנדונה בוועדת משמעת. הוועדה, המורכבת משני רופאים ומשפטן אחד, כונסה כדי לסייע לשר הבריאות להחליט על סנקציה מתאימה. רוב חברי הוועדה המליצו על התליית רישיונו של ד"ר סוזן לשלוש שנים לפחות, ואילו המיעוט המליץ על השעיה מקסימלית של שנה. בסופו של דבר החליט שר הבריאות על השעיה של ארבע שנים. ד"ר סוזן ערערה על החלטה זו לבית המשפט העליון, בטענה כי תפקידה של הוועדה היה רק לשמוע את הגנתו וכי השר לא הצדיק במידה מספקת את חריגתו מהמלצות הוועדה. עוד טען כי השר לא שקל נסיבות מקלות וכי השעיה של ארבע שנים היא מוגזמת. עם זאת, בית המשפט העליון דחה את הערעור בקובעו כי תפקידה של הוועדה הוא לסייע לשר וכי זכותו של האחרון לסטות מההמלצות. בית המשפט מצא גם כי השר אכן לקח בחשבון את נסיבותיה האישיות של ד"ר סוזן וכי השעיה של ארבע שנים אינה חריגה בלתי מוצדקת מתקדימים קודמים, במיוחד בהתחשב באופי המתועב של פשעה של ד"ר סוזן. יתר על כן, בית המשפט העליון הדגיש כי לא יתערב בקלות בענייני משמעת, וכי הסנקציה שהוטלה לא הייתה חמורה יתר על המידה, ואף לא הייתה טעות ברורה בשיקול הדעת. לפיכך, קבע בית המשפט כי אין מקום לבטל את החלטת שר הבריאות ודחה את הערעור.