פר"ק 53914-02-13

תקציר

פסק הדין דן במימוש בטוחות במהלך הליכי חדלות פירעון. היא מפנה לסעיף 20 לפקודת פשיטת הרגל, הקובע כי צו כינוס נכסים מעביר את נכסי החייב לכונס הנכסים הרשמי, ונושים אינם יכולים לנקוט בהליכים נגד החייב ללא אישור בית משפט. עם זאת, זה לא חל על נושים מובטחים שיכולים לממש את הביטחונות שלהם. בית המשפט בפרשת גרבש קבע כי הנושה המובטח שולט בהליך המימוש, אך על בית המשפט לחדלות פירעון לפקח עליו כדי להגן על האינטרסים של הנושים הלא מובטחים ולהבטיח שקיפות. מעורבותו של בית המשפט לחדלות פירעון יכולה להשתנות בהתאם לשווי הבטוחה וסכום החוב. אם שווי הבטוחה עולה על החוב, נדרש פיקוח הדוק יותר. עוד צוין בפסק הדין כי ההוצאה לפועל היא הערוץ הטוב ביותר למימוש בטוחות, אך בית המשפט לחדלות פירעון יכול להתערב בנסיבות מסוימות. במקרה הספציפי, בית המשפט פוסק לטובת המבקש, בנק הפועלים, ומורה כי מימוש נכס הנדל"ן של החייב, שערכו עולה משמעותית על החוב המגיע לבנק לאומי, יטופל במסגרת הליכי חדלות הפירעון. ההחלטה מתבססת על מספר סיבות: הפער המשמעותי בין שווי הנכס לבין החוב, היעדר צעדים כלשהם שננקטו בהוצאה לפועל, דחיפות הבקשה של בנק הפועלים, מעורבות זכויות צד ג' והפרש העלויות המשמעותי בין לשכת ההוצאה לפועל לבין שכר טרחת בית המשפט לחדלות פירעון, שייטיב עם נושים אחרים. בפסק הדין מודגש כי בנק לאומי ינהל את הליך המימוש מטעמם, בפיקוח בית המשפט לחדלות פירעון, ויבטיח את שמירת זכויותיו של בנק הפועלים.