ת"א 10038-08-16

תקציר

התובע פתח בתביעה נגד הנתבעים, בטענה כי הנתבע, עורך דין במקצועו, זייף את חתימת התובע על ייפוי כוח, המאפשר את מכירת זכויותיו של התובע במקרקעין לנתבע השותף. התובעת טענה כי מעולם לא הסכימה למכירה ולא הייתה מודעת לה עד מאוחר יותר. הנתבעים טענו כי התובעת נתנה לעורך הדין רשות לשמש כנציגה וכי המכירה הייתה לגיטימית. בית המשפט בחן את חומר הראיות ומצא כי חתימת התובע על ייפוי הכוח לא זויפה אלא הושגה במרמה. עורך הדין ניצל את אמונו של התובע ולא גילה את הכוונה האמיתית מאחורי ייפוי הכוח. משכך, קבע בית המשפט כי ייפוי הכוח והסכם המכר שלאחריו אינם תקפים, שכן התובעת לא הסמיכה את עורך הדין למכור את זכויותיה במקרקעין. התביעה נגד עורך הדין נדחתה מחוסר עילת תביעה, בעוד הנתבע השותף חויב לבטל את רישום המקרקעין על שמם ולשלם את הוצאות המשפט של התובע. פסק הדין נטה לטובת התובעת, קיבל את תביעתה כנגד הנתבע השותף וביטל למעשה את מכירת הקרקע שבמחלוקת.