ע"ע 300229/96

תקציר

המערערת, מורה דרך במקצועה, תבעה את המשיבות, דן יונייטד טור ודן אגודה שיתופית, לפיצויי פיטורים ותשלומים נוספים, בטענה כי עבדה אצלם כשכירה בין השנים 1985 ל-1988. בית המשפט המחוזי דחה את התביעה, מה שהוביל לערעור הנוכחי. בית הדין הארצי לעבודה קבע כי למערערת אכן התקיימו יחסי עובד-מעביד עם דן יונייטד טור. על פי ההיבט החיובי של מבחן האינטגרציה, השתלבה המערערת בעסק הרגיל של חברת דן יונייטד טור, המארגנת ומבצעת טיולים, ומדריך טיולים חיוני לעסק זה. באשר להיבט השלילי של מבחן האינטגרציה, קבע בית המשפט כי קבלת עמלות מחנויות אינה ראיה לפעילותו העסקית העצמאית של המערער, אלא להכנסה מעבודתו. זאת ועוד, המערער לא היה "משתתף חופשי", שכן גמישותו הייתה מוגבלת, והוא השתייך לגרעין העובדים של דן יונייטד טור. הייתה גם התחייבות הדדית מוגבלת בין המערערת לבין החברה: החברה סיפקה עבודה באופן שוטף והמערערת נענתה לרוב הבקשות. בית הדין קבע כי קיים חוזה עבודה בין המערערת לבין דן יונייטד טור, והעדר הסכם בכתב אינו שולל את יחסי עובד מעביד. פסק הדין הזכיר גם את תכליתם של דיני העבודה המגנים, והדגיש כי מי שמשתלב בעסק צריך לקבל זכויות סוציאליות, גם במקרה של העסקה לא קונבנציונלית. הערעור התקבל אפוא, והעניין הוחזר לבית המשפט המחוזי על מנת שיקבע את זכויותיו הכספיות של המערער. דן יונייטד טור חויבה לשלם למערער הוצאות שימוע בשתי הערכאות.