בד"מ 33/23

תקציר

## ניתוח משפטי של פסק דין בד"מ 33/23 **מבוא:** פסק דין זה עוסק בסוגיה אתית מורכבת הנוגעת לחובת עורכי דין לשמירת סודיות במו"מ לפשרה, וזאת בהקשר של הגשת דיווח לבית המשפט על דיון מקדמי במסגרת הליך אזרחי, בהתאם לתקנה 36 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. בית הדין המשמעתי המחוזי מרכז (להלן: "בית הדין") נדרש לבחון האם עורך דין (להלן: "הנקבל") חשף פרטים חסויים במהלך דיווח כאמור, ובכך פגע בכבוד המקצוע או התנהג באופן שאינו הולם את מקצוע עריכת הדין. **המסכת העובדתית:** הרקע העובדתי המרכזי אינו שנוי במחלוקת: הנקבל ייצג תובע בהליך אזרחי. במסגרת חובתו להגיש דיווח על דיון מקדמי, בהתאם לתקנה 36 לתקסד"א, בחר הנקבל שלא להשתמש בטופס 4 הייעודי שנקבע בתקנות, אלא יצר טופס עצמאי. בטופס זה, חשף הנקבל את הצעת הנתבע (המתלונן בהליך המשמעתי) לשלם 30% מסכום התביעה. הצדדים אינם חלוקים על עובדות אלו, אלא על השאלה האם פעולת הנקבל מהווה עבירה אתית. **טענות הצדדים:** * **הנקבל:** טען כי פעל במסגרת חובתו המקצועית, כי תקנה 36 היא קוגנטית המחייבת דיווח, וכי תוכן הדיווח הוא בגדר שיקול דעת המדווח, למעט הסכמה לגבי צמצום פלוגתאות (ס"ק ב' לטופס 4). לטענתו, סעיפים אחרים בטופס 4 הם בגדר "מסגרת צורנית" והמילה "וכדומה" בס"ק ג' מרחיבה את שיקול דעתו. הוא אף הסתמך על ספרות מקצועית ומאמרים התומכים בגישתו. * **הקובלת (ועדת האתיקה הארצית):** טענה כי מעשיו של הנקבל מהווים הפרת כללי האתיקה, ובפרט חובת החיסיון במו"מ לפשרה. לטענתה, הדיווח חרג מגבולות התקנות והטופס, נועד להטיל דופי ולזכות ביתרון דיוני, וכי טופס 4 הינו "קשיח" ואינו ניתן לעריכה. **דיון נורמטיבי והכרעת דין:** בית הדין התמקד בשאלת יישומה של תקנה 36 לתקסד"א, אשר קובעת כי על הצדדים להגיש דיווח על הדיון המקדמי "לפי טופס 4 שבתוספת הראשונה". מטרת הדיון המקדמי, כפי שמפורטת בתקנה 34, היא הכנה לקראת הדיון, בחינת ייעול הליכים, ובעיקר – **בחינת האפשרות לפתור את המחלוקת באמצעות מנגנון חלופי ליישוב הסכסוך**. בית הדין קבע כי טופס 4 נועד לוודא כי הצדדים דנו בנושאים המפורטים בו, **אך חשוב מכך – הוא ביקש להצביע על צעדים חיוביים, התקדמות והסכמות**. לעומת זאת, הטופס **אינו** אמור לגלם או לחשוף כישלונות, אי-הסכמות, או את אופן ניהול השיח. הרציונל ברור: הדיון המקדמי נועד לקרב בין הצדדים, ולא להפוך להליך נוסף של "השחרת הצד שכנגד". **חידוש משפטי ועיקר ההחלטה:** 1. **פרשנות תקנה 36 וטופס 4:** בית הדין קבע כי למרות שתקנה 36 מחייבת דיווח, והטופס נועד להקל על המילוי, **תוכן הדיווח אינו נתון לשיקול דעת מוחלט של עורך הדין**. יש להפריד בין פירוט צעדים שננקטו (כגון חו"ד מומחה, הסכמה על ראיות) לבין חשיפת הצעות או דברים שהוחלפו במסגרת מו"מ לפשרה. 2. **חובת חיסיון במו"מ לפשרה:** בית הדין הדגיש את מעמדה המבוסס של חובת החיסיון על מו"מ לפשרה בשיטת המשפט הישראלית. חובה זו נובעת הן מדיני הראיות (לעידוד מו"מ כנה) והן מכללי האתיקה של עורכי הדין. **חשיפת פרטים מתוך מו"מ ללא הסכמת הצד השני מהווה הפרה אתית חמורה**. 3. **הפרשנות הסובייקטיבית של הנקבל:** בית הדין דחה את פרשנותו של הנקבל לגבי שיקול דעתו במילוי הטופס. נקבע כי הנקבל יצר טופס עצמאי שהתבסס על פרשנות שגויה של תכלית התקסד"א. הוא לא הראה כל טעם להתייחס לעניינים שהוחלפו בין הצדדים ללא הסכמת הנילון. 4. **עבירה אתית:** * **רוב השופטים (אב"ד ועו"ד ממן)** הרשיעו את הנקבל בעבירה של "התנהגות שאינה הולמת את מקצוע עריכת הדין" לפי סעיף 61(3) לחוק לשכת עורכי הדין. הם קבעו כי חשיפת הצעת הפשרה של הנתבע, ללא הסכמתו, מהווה הפרה ברורה של חובת הסודיות במו"מ. * **השופט לויתן** הוסיף כי במקרה זה לא התקיים "דיון מקדמי" כהלכתו, אלא למעשה מו"מ לפשרה שלא צלח, ולכן הדיווח על אודותיו אינו דיווח על דיון מקדמי. הוא גם הביע דעתו כי יש לראות בעבירת הפגיעה בכבוד המקצוע (סעיף 53) ובעבירת ההתנהגות שאינה הולמת (סעיף 61(3)) כעבירה אחת, ולכן אין להרשיע בשתי העבירות. * **עו"ד ממן** לא ראתה לנכון להרשיע את הנקבל בפגיעה בכבוד המקצוע (סעיף 53). 5. **היסוד הנפשי:** בית הדין נמנע מהכרעה חד-משמעית לגבי היסוד הנפשי הנדרש להרשעה, אך רמז כי אי-התייחסותו של הנקבל לטענות הקובלת בנושא זה עשויה להתפרש כהסכמה. **השלכות וחידושים:** * **הדגשת חובת הסודיות:** פסק הדין מחזק את ההגנה על סודיות מו"מ לפשרה, ומבהיר כי חשיפת פרטים ללא הסכמה מהווה עבירה אתית חמורה. * **פרשנות מוגבלת של טופס 4:** הבהרה כי טופס 4 אינו מהווה "רשיון" לחשוף כל דבר, אלא נועד לדווח על הסכמות והתקדמות חיובית, תוך שמירה על סודיות מו"מ. * **הימנעות מ"השחרת" הצד השני:** בית הדין הדגיש את תכליתן החיובית של תקנות סדר הדין האזרחי, והזהיר מפני שימוש בהליכים משפטיים לצורך "השחרת" הצד שכנגד. * **יצירת טופס עצמאי:** פסק הדין מציב תמרור אזהרה מפני יצירת טפסים עצמאיים וחריגה מהטפסים הקבועים בתקנות, במיוחד כאשר הדבר נעשה באופן שפוגע בתכלית התקנות. * **הבחנה בין דיווח על דיון מקדמי למו"מ לפשרה:** השופט לויתן הצביע על הבחנה מהותית בין שני הליכים אלו, והדגיש כי אין להשתמש בכלי של דיווח על דיון מקדמי ככלי לחשיפת פרטי מו"מ. **סיכום:** פסק הדין מהווה הבהרה חשובה בנוגע לחובות האתיות של עורכי דין, בדגש על שמירת סודיות במו"מ לפשרה, ובפרט בהקשר של הגשת דיווחים לבית המשפט. הוא מדגיש כי גם במסגרת הליכים פרוצדורליים, כגון הגשת דיווחים, יש לשמור על עקרונות אתיים בסיסיים, וכי פרשנות שגויה של התקנות עלולה להוביל להרשעה בעבירה אתית. ההרשעה בעבירה לפי סעיף 61(3) לחוק לשכת עורכי הדין משקפת את חומרת ההפרה של חובת הסודיות.