ע"א 313/68

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בתביעה שהגיש קטין, המיוצג על ידי אמו, נגד אדם שנטען כי הוא אביו, בבקשה למתן פסק דין שיכריז על אבהותו של האחרון ויחייב אותו בתשלום מזונות. התיק נסב סביב סוגיית האבהות, כאשר האם עמדה על כך שהמשיב הוא אבי ילדה. עם זאת, חוות דעת רפואיות שהתבססו על בדיקות דם הצביעו על כך שהמשיב אינו יכול להיות אביו של הילד בשל סוגי דם לא תואמים. שופטי בית המשפט המחוזי אמנם סברו לעדותה של האם כי הייתה רק בקשר אינטימי עם המשיב, אך דחו את הטענה על סמך חוות הדעת המדעיות. הערעור על פסק דין זה, שהוגש על ידי הקטין, הטיל ספק בהסתמכות על חוות דעת רפואיות אלה. בית המשפט העליון קבע כי עדות מומחה היא ככל ראיה אחרת, אך דוקטרינות מדעיות המוכרות כנכונות הן חלק מהידע של בית המשפט ולא ניתן לדחות אותן בקלות. למרות שהשופט עשוי להאמין לעדות החיה, על בית המשפט להכיר בהסתברות הסטטיסטית הגבוהה של תיאוריית סוג הדם. בנוסף, הראיות שהוצגו היו קבילות בדרך כלל, שכן הצד השני לא התנגד להן במהלך המשפט. בית המשפט הדגיש כי תיאוריית קבוצות הדם היא דוקטרינה מדעית מקובלת ולא רק עדות מומחה. זוהי ודאות מעשית, גם אם לא מוחלטת, והשופט לא היה צריך להתעלם ממנה לחלוטין. הערעור נדחה, והערעור שכנגד, בעניין פסיקת הוצאות למשיב, התקבל. האם חויבה לשלם 500 לירות הוצאות עבור שתי רמות הערעור. ההחלטה מחזקת את חשיבות הידע המדעי בהליכים משפטיים ואת קבילותן של חוות דעת מומחים מסוימות. מקרה זה מדגיש גם את המורכבות המשפטית סביב סכסוכי אבהות ואת האיזון העדין בין ראיות מדעיות לראיות עדות.