ע"ע 34885-04-10

תקציר

פסק הדין המדובר קשור לבקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דין של בית הדין האזורי לעבודה בירושלים. הבקשה הוגשה על ידי אשתו של התובע, אשר טענה כי מצבה הנפשי ומצבו הגופני של התובע מנעו הגשת ערעור במועד. עם זאת, בקשת ההארכה הוגשה חודשים לאחר פסק הדין, והמשיבה התנגדה לה בטענה כי אין בה כל בסיס מוצדק להארכה, מה גם שהבקשה נחתמה על ידי אשת התובע, שלא הייתה מנועה מלייצג את התובע. עוד טען המשיב כי סיכויי הצלחת הערעור נמוכים, והמצב הרפואי שהוצג לא הוכיח כי התובע לא הצליח להגיש את הערעור במועד. בית הדין לעבודה קבע כי הנימוקים שהציגה המבקשת אינם מצדיקים את הגשת הערעור באיחור. האבחנה הרפואית שהוצגה הייתה מאותה תקופה של ההליכים בבית הדין האזורי ולא הצביעה על כך שהתובע לא יכול היה לפעול מוקדם יותר. יתר על כן, בסיכומיה הרפואיים של האישה, שהוצגו כסיבה לעיכוב, לא פורטו כל מניעה שהייתה מונעת ממנה להגיש את הערעור במועד. בית המשפט התחשב גם בהסתמכותה של המשיבה על פסק הדין הראשוני ובעקרון סופיות הדיון, באיחור המשמעותי בהגשת הבקשה (כשמונה חודשים) ובסיכויים הנמוכים להצלחת הערעור, שכללו טענות שלא נדונו בפסק דינו של בית הדין האזורי. בסופו של דבר דחה בית הדין לעבודה את הבקשה להארכת מועד להגשת ערעור, ללא צו להוצאות.