ת"א 19589-09-20

תקציר

המכללה תבעה את חברת המימון Tarya בגין הפרת חוזה. המכללה טענה כי Tarya לא נתנה הודעה מוקדמת של 30 יום על סיום ההסכם וגרמה למכללה הפסדים כספיים. עם זאת, השופטת מצאה כי למרות שטריא אכן הפרה את ההסכם, המכללה לא הביאה ראיות מספיקות לסכום הנזק, ולכן טענה זו נדחתה. עוד טענה המכללה כי Tarya עיכבה שלא כדין תשלום עבור בקשות הלוואה מסוימות וביקשה פיצוי מ"כרית הביטחון" כמפורט בהסכם. אך השופט קבע כי המכללה לא הוכיחה את זכאותה לבקשות אלה ודחה גם טענות אלה. בקשת המכללה למתן צווי מניעה לקבלת דוחות מפורטים על הגבייה ופרטי כרית הביטחון של Tarya אושרה. באשר לתביעתה הנגדית של Tarya, פסק השופט לטובת המכללה, שכן Tarya כבר מימשה סעד עצמי על ידי משיכת כספים מכרית הביטחון לכיסוי הפיגור בהלוואות המדוברות. תביעתה של Tarya לתשלומים נוספים מהמכללה נדחתה מאחר שמדובר בכפל פיצויים. בקשות שני הצדדים לסעד כספי נדחו ללא משוא פנים, כלומר הם עשויים להגיש תביעות אלה בהמשך. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו, וזכות הערעור נשמרה.