ע"פ 1427/23

תקציר

בפסק דין זה קיבל בית המשפט באופן חלקי את העתירה להפחתת עונשי המאסר שנגזרו על המערערים בגין אירוע אלים של פציעתו הקשה של אדם בשם סעב. ההגנה טענה להקלה בעונשים בנימוק שיש להעניש את לקוחותיהם אך ורק על מעשיהם שלהם ולא על אלה של הקבוצה. עוד נטען, כי בית משפט קמא קשר באופן פסול בין המערערים לבין מותו של סעב בעת מתן גזר הדין, למרות שאף אחד מהם לא היה אחראי ישירות למעשה הקטלני. בנוסף, טענו המערערים כי סעב ניסה לדרוס אותם, דבר שיש להקל בעונשם. בית המשפט דחה את הטענות בדבר הפרדת האחריות האישית לאירוע האלים והטענה כי מותו של סעב השפיע באופן פסול על גזר הדין. עם זאת, בית המשפט מצא צדק בטענה כי ניסיון דריסה ספונטני של סעב צריך להשפיע על גזר הדין, תוך שקלול אשמה מופחתת בשל תגובה רגשית ומיידית לפיגוע. בית המשפט התייחס למקרים תקדימיים כדי לתמוך בנימוקיו להפחתת העונש: למרות שמעשיהם של המערערים היו חמורים יותר מכמה מקרים שנשפטו באופן דומה, הם דחו הקלה מוחלטת בהגנות רגשיות גרידא. בסופו של דבר, מתוך הכרה באופיים הנורמטיבי הראשוני, בחרטה ובנסיבות ההתגרות, הפחית בית המשפט את עונשם של האני, ניזאר, זאהי ונזיה מ-12 ל-8 שנים ושל ת'אבת מ-5 ל-4 שנים, תוך שמירה על היבטים אחרים של העונשים של הערכאה הנמוכה יותר. כל השופטים הסכימו עם פסק הדין שניתן על ידי השופט א' שטיין, כאשר פסק הדין ניתן ביום 1.5.2024.