ע"מ 13255-08-17

תקציר

הערעור הוא על החלטות המשיב לפסול את ספרי המערערת לשנות המס 2013-2015, להטיל עליה כפל מס תשומות ולקנוס אותה בניכוי מס תשומות על פי חשבוניות שהוצאו שלא כדין. החלטות המשיב מבוססות על ראיות מנהליות המצביעות על כך שהחשבוניות הנדונות הוצאו שלא כדין, וכי המערערת ידעה זאת או העלימה עין. הראיות כוללות הצהרות של בעלי החברות שהוציאו את החשבוניות, המכחישים כל קשר למערערת או ידיעת החשבוניות, וכן סתירות בעדותו של הבעלים והמנהל של המערערת, מר מחמוד רושדה. המערערת טענה כי החשבוניות הוצאו כדין, וכי גם אם חלקן לא, לא הייתה מודעת לאי חוקיות כלשהי. עוד טענה כי המשיב לא ביצע חקירה ראויה וכי נטל ההוכחה בדבר כפל מס מוטל על המשיב. בית המשפט מצא כי החלטות המשיב התבססו על ראיות מנהליות לגיטימיות. הראיות תומכות במסקנה כי החשבוניות הוצאו שלא כדין וכי המערער פעל ביודעין או מתוך בורות מכוונת. בית המשפט ציין כי המערערת, בעלת היכולת הטובה ביותר לבצע אימותים בזמן ובאופן מיטבי, לא סיפקה מסמכים כלשהם בזמן אמת התומכים בטענתה בדבר ביצוע עבודה בפועל, ולא העידה מטעם מי מהחברות או מנהליהן, חרף הנסיבות המחשידות. המבחן הסובייקטיבי להטלת כפל מס וקנסות, לפי הסעיפים הרלוונטיים לחוק מס ערך מוסף, מחייב את המערערת להוכיח כי לא הייתה מודעת להוצאת החשבוניות שלא כדין. בית המשפט קבע כי המערערת לא הצליחה להפריך את חזקת הידיעה בדבר ניכוי מס תשומות על פי חשבוניות שלא כדין, ועל כן הערעור נדחה. על המערערת לשלם למשיב הוצאות בסך 70,000 ₪.