ע"פ 27907-11-13

תקציר

הערעור מערער על פסק דין של ערכאה נמוכה יותר, שהרשיע את המערער בשני סעיפים של נהיגה בחוף הים וסעיף אחד של אי עמידה בתקנות שמורות הטבע. המערער טען כי יש לבטל את האישומים מחמת התיישנות. הערכאה הנמוכה יותר דחתה את טענת המערערת, ופירשה את הדינים הרלוונטיים באופן שונה. בפרט, חוק העבירות המינהליות, החל על האישומים שהוגשו נגד המערער, קובע את מועד העמדה לדין כמועד הטלת הקנס – שאירע בסמוך לאחר ביצוע העבירות הנטענות – ולא כמועד המשפט. זאת ועוד, הדינים הרלוונטיים – קרי סעיפים 230, 225א ו-9 לחוק סדר הדין הפלילי – אינם תומכים בטענת המערער משום שהם מתייחסים באופן ספציפי לעבירות קנס או לעבירות פליליות, שתיהן נבדלות מעבירות מינהליות. אלה האחרונים כפופים לכללים פרוצדורליים שונים ואין להם התיישנות מפורשת. אמנם יש מקום לאנלוגיה בין עבירות קנס לעבירות מינהליות, אך ההבדלים הפרוצדורליים והמהותיים בין שני סוגי העבירות מצביעים על כך שאין להחיל אוטומטית את תקופת ההתיישנות על עבירות קנס. מאחר שכתבי האישום בגין שני האישומים הוגשו בתוך שנה מיום בקשת המערער להישפט, הרי שתקופת ההתיישנות אינה חלה במקרה זה. לפיכך, הערעור נדחה.