ע"מ 40057-12-14

תקציר

המקרה נסוב סביב שתי הוראות מרכזיות בחוק מע"מ: סעיף 137א וסעיף 18, לעניין הפסקת עסקים ושימוש בנכסים, וחבות המס של נושאי משרה המוכרים נכס בשם עוסק, בהתאמה. המערער, שמונה ככונס נכסים למכירת חלקת מקרקעין השייכת לחברה, טען כי החברה הפסיקה את פעילותה בשנת 2001 ואינה חייבת בתשלום מס ערך מוסף (מע"מ). המשיבה, רשות המסים, טענה אחרת, וציינה כי החברה ביצעה עסקאות כבר בשנת 2010. בית המשפט מצא כי החברה אכן ניהלה עסקים לאחר שנת 2001, לרבות מספר מכירות מקרקעין, ולכן סעיף 137א אינו פוטר אותה מתשלום מע"מ. זאת ועוד, ביחס לסעיף 18 קבע בית המשפט כי המערער, ככונס נכסים, חייב בתשלום מע"מ בגין מכירת הנכס, שכן פעל מטעם החברה, שהייתה ללא עוררין "עוסק" בעת מינויו. מכירת הנכס על ידי כונס הנכסים, גם שנים לאחר מינויו, נפלה תחת סעיף זה, והכונס נדרש לשלם את חבות המע"מ הנובעת מהמכירה. משכך, נדחה הערעור על החלטת רשות המסים, והמערערת חויבה לשלם לרשות המסים הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 9,000 ₪.