ע"א 4318/98

תקציר

מדובר בפסק דין בערעור על ההחלטה לדחות טענה בדבר קשר סיבתי בין אבחון סוכרת של חיילת לבין שירותה הצבאי. המערערת, ששירתה בצה"ל, טענה כי מחלת הסוכרת שלה נגרמה כתוצאה מלחץ נפשי שנבע מתנאי עבודתה ומיחסו המזלזל של מפקדה. ועדת ערר לפי חוק הנכים דחתה בעבר את ערעורה על החלטת קצין התגמולים. מהראיות עולה כי המערער שירת בחיל האוויר, וביצע עבודות פקידותיות שכללו הקלדת נתונים במחשב. לא הייתה לה הכשרה מוקדמת לעבודה זו, בניגוד לעמיתיה לעבודה, מה שגרם לה ללחץ נפשי בשל הציפיות מקצב העבודה. כחודש לאחר השיבוץ, הראתה המערערת סימני סוכרת, שאובחנו כעבור מספר חודשים. הוועדה לא קבעה במפורש את מהימנות עדותה של המערערת, אך רמזה כי מצאה את עדותה ואת עדותה של מפקדה משכנעת. הם קיבלו את העובדה שסביר להניח שהיו לחץ ולחץ מסוים, אך לא מצאו אותם חמורים מספיק כדי לגרום או להחמיר את הסוכרת שלה. הוועדה שקלה גם חוות דעת רפואיות בתיק, שהיו חלוקות באשר לקשר הסיבתי בין לחץ לסוכרת. החלטת הוועדה, שאותה מבקש הערעור לבטל, התבססה על פסיקה קודמת וראיות רפואיות. הם מצאו כי תנאי שירותה של המערערת לא הגיעו לרמה שיש בה כדי לגרום או להחמיר את מחלתה וכי התהליך שהוביל למחלת הסוכרת שלה החל ככל הנראה עוד לפני שירותה הצבאי. בערר נטען, כי הוועדה שגתה בפרשנותה לתנאי שירותה של המערערת וכי מצבה עמד בקריטריונים להכרה בהתפרצות המחלה במהלך השירות. עם זאת, השופטים שדנו בערעור הסכימו עם ממצאי הוועדה ופירשו את הראיות ככאלה שאינן תומכות בקשר סיבתי בין שירותה של המערערת לבין מחלת הסוכרת שלה. הם הדגישו כי יש לבסס תחילה קשר רפואי בין השירות לבין המחלה לפני שניתן יהיה לקבוע קשר סיבתי משפטי כלשהו. השופטת ברלינר והשופטת גילאור הסכימו כי יש לדחות את הערעור, שכן תנאי השירות של המערערת לא היו כרוכים ברמת הלחץ הנפשי הנדרשת כדי להוביל להתפרצות מחלת הסוכרת. השופט דר המליץ אף הוא לדחות את הערר, תוך שהוא מדגיש כי פרשנותה של הוועדה לראיות סבירה ואין להתערב בה. הערעור נדחה פה אחד.