ע"א 9191/03

תקציר

ענייננו בערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, אשר דחה את טענות המערערים, בעלי סימן המסחר "אבסולוט" למשקאות אלכוהוליים ושירותי בר. המערערים ביקשו צו מניעה שימנע מהמשיבה, רשת חנויות הנעלה, לעשות שימוש בסימן "אבסולוט" בעסקיהם. המערערים טענו להפרת סימן מסחר ולטענות נוספות כגון גניבת עין ועשיית עושר ולא במשפט, תוך שהם מציינים כי סימן ה"אבסולוט" מוכר היטב לפי פקודת סימני המסחר. הם התייחסו למקרה קודם, Bacardi v. בקרדי, כדי לתמוך בטענתם כי שימוש בסימן ידוע עלול לגרום לדילול ולנזק. המשיב טען כי המונח "מוחלט" הוא תיאורי ובשימוש נרחב, וטען כי אין כל קשר לסימן המשקאות ואין דמיון מטעה. בית המשפט ציין את הדרישה הקבועה בחוק להגן על סימני מסחר מוכרים היטב מעבר לטובין הרשומים בהם, אך נקט משנה זהירות שלא לפגוע בחופש העיסוק. בית המשפט הגיע למסקנה כי לא היה בלבול צרכני בין הוודקה לבין ההנעלה, וציין את ההקשרים הייחודיים ואת היעדר הראיות לנזק או לקשר. "המבחן המשולש" לגניבת עין הראה הבדלים בין הטובין לבין מעגלי הלקוחות, מה שהוביל לדחיית טענות המערערים. בנוסף, דחה בית המשפט את הטענות בדבר דילול ועשיית עושר ולא במשפט, והדגיש את הצורך בבסיס עובדתי איתן לטענות מסוג זה. בדיון בקניין רוחני, פסק הדין משקף איזון בין הגנה לתחרות, ומבטיח גישה זהירה מבלי להחיל יתר על המידה הגנות משפטיות על שמות תיאוריים. בסופו של דבר, הציעה ערכאת הערעור לקיים את החלטת בית המשפט המחוזי, תוך הסתמכות הן על הוראות החוק והן על עקרונות ההגינות. כל השופטים הסכימו עם תוצאה זו, והמערערים חויבו בהוצאות.