עפ"ת 31272-02-23

תקציר

ערעור המדינה בתיק זה נסב סביב העונש שהוטל על המשיב בגין גרימת מוות בנהיגה רשלנית. העונש המקורי היה עבודות שירות, שבית המשפט קבע כי אינו הולם ומופרז בהתחשב בנסיבות המקרה. בית המשפט הדגיש את ההשלכות החמורות של נהיגה רשלנית הגורמת לאובדן חיי אדם ואת הצורך בעונשי מאסר מרתיעתיים במקרים כאלה. השופטים הסכימו כי רשלנותו של המשיב לא הייתה חוסר תשומת לב רגעי אלא משמעותית וכפולה, שכללה מהירות מופרזת ושינוי נתיב מסוכן בעת עקיפה מימין. הם מצאו כי נסיבות המקרה נופלות לקטגוריה המצדיקה מאסר בפועל ולא עבודות שירות. השופטים הכירו בנסיבותיו האישיות של המשיב, בהיעדר עבר פלילי ובחרטה כנה, אך טענו כי האינטרס הציבורי בהרתעה מפני התנהגות כזו גובר על גורמים אלה. עוד דנו השניים בתפקידו של תסקיר שירות המבחן ובעובדה שהמניע של המשיב לנהיגה רשלנית לא הובהר בכתב האישום. סגן הנשיא, השופט אברהם אליקים, הוסיף הערה בדבר מגבלות השימוש בתיקי הסדרי טיעון כקריטריון לבחינת העונש ההולם. השופט גיל קראזבום הדגיש כי במקרים של רשלנות של ממש, יש להימנע ממאסר בפועל רק בנוכחות נסיבות אישיות חריגות, שלא היו קיימות במקרה זה. לסיכום, החליט בית המשפט פה אחד לקבל את ערעור המדינה, והטיל על המשיב עונש של 9 חודשי מאסר בפועל, במקום צו עבודות השירות. צו המבחן בוטל, ויתר רכיבי העונש נותרו ללא שינוי. המשיב נדרש להתייצב בכלא קישון במועד קצוב, ופסק הדין היה אמור להישלח לשירות המבחן ולנציב שירות המדינה. החלטה זו התקבלה בנוכחות הצדדים ביום 22.6.2023.