ע"פ 53348-10-13

תקציר

השופטים החליטו לקבל את הערעור על הרשעתו של הנאשם במעשה מגונה. הם קובעים כי זיהוי הנאשם על ידי עדי התביעה אינו אמין, שכן האפשרויות לראות את פניו של העבריין היו מוגבלות מאוד. יתר על כן, עדויות עדי הראייה לא הוכיחו כי בוצע מעשה מגונה כלשהו. הימנעותה של התביעה מלחקור את קורבן העבירה מטילה ספק באשמתו של הנאשם ומקימה חזקת חפותו. טענת האליבי שהציג הנתבע, לפיה מקום הימצאו ביום האירוע, יחד עם הרושם החיובי מעדותו של הרב התומכת בטענה זו, לא היו צריכים להידחות על ידי בית משפט קמא. הודעותיו של הנאשם במשטרה חסרות אמינות ועקביות פנימית ואינן מספקות ראיות מספיקות להרשעה. בהתחשב בכל האמור לעיל, השופטים מגיעים למסקנה כי אשמתו של הנאשם לא הוכחה מעבר לספק סביר, ולכן הערעור מתקבל, ההרשעה מתבטלת והנאשם מזוכה.