ת"א 22065-11-17

תקציר

התיק סובב סביב סכסוך תיווך נדל"ן, כאשר התובעים, מתווכי נדל"ן, ביקשו לקבל דמי תיווך מהשגרירות עבור סיוע ברכישת נכס. השאלה המרכזית הייתה האם היעדר הסכם בכתב, כנדרש בחוק, יסכל את תביעת התובעים לשכר טרחה. השופט עמד בהרחבה על המסגרת המשפטית, תוך שימת דגש על אופייה הקוגנטי והמהותי של הדרישה הכתובה, שנועדה להגן על הצרכנים. פסיקה קודמת קבעה כי היעדר הסכם כתוב ישלול מהמתווכים את תביעותיהם, למעט במקרים חריגים וקיצוניים הגובלים במרמה בפועל. השופט מצא כי טענת התובעים אינה נופלת בגדר נסיבות חריגות אלה. ראשית, התנהלות השגרירות לא היוותה הונאה; פרשנותם של התובעים לאירועים לא נתמכה בראיות, ולשגרירות לא הייתה כל כוונה להונות או להתחמק מתשלום. שנית, טענת התובעים בדבר הנוהג הקיים בין הצדדים לא הספיקה כדי להצדיק התעלמות מדרישת הכתב, במיוחד נוכח הסכום הניכר הכרוך בעסקה זו בהשוואה לקודמותיה. בנוסף, גם טענת התובעים לחייב את השגרירות בגין אובדן שכר הטרחה מבעלי הנכס לא צלחה, שכן לא הוצג עימם הסכם בכתב. השופט הגיע למסקנה כי יש לדחות את התביעה, והורה לתובעים לשלם לשגרירות הוצאות בסך 50 אלף שקל, ואילו השגרירות תשלם לצדדים השלישיים המוזכרים בתיק 70 אלף שקל.