ת"א 28770-09-18

תקציר

חוק ההתיישנות אינו שולל את תביעת התובע לדמי תיווך משום שעילת התביעה קמה רק לאחר שהנתבע רכש את הנכס, שהיא בתוך תקופת ההתיישנות. גם טענת השיהוי נדחית שכן השיהוי בהגשת התביעה אינו עולה כדי נסיבות חריגות. הטענות המקדמיות בדבר היעדר תקופת בלעדיות והתנהלות משרד התיווך אינן רלוונטיות לסוגיה המרכזית האם התובע זכאי לדמי תיווך מהנתבעת. כדי להיות זכאי לשכר טרחה זה, על התובע להוכיח כי הוא בעל רישיון בתוקף, כי נחתמה הזמנה בכתב והוא היה הגורם היעיל בעסקה. אין מחלוקת לגבי שני התנאים הראשונים, אך הצדדים חלוקים על השלישי. בית המשפט מוצא את שני הצדדים אשמים בכך שלא פעלו בתום לב לקיום ההסכם. בעוד התובע היה הראשון להציג את הנכס, הוא לא עשה מאמצים מספיקים למעקב, והיה על הנתבע ובת זוגו ליידע את התובע על התעניינותם המחודשת בנכס. בנסיבות אלה, פוסק בית המשפט לתובע מחצית מדמי התיווך שנקבעו בהסכם, בתוספת מע"מ, בסך 32,315 ₪. סכום זה, יחד עם חבות הנתבע בשכר טרחת עורך הדין של התובע ובהוצאות משפטו, ישולם לתובע.