דב"ע נב/242 - 3

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בערעור של מעסיק על פסק דין חלקי לטובת עובד בעניין חישוב שעות נוספות. העובד עבד במשרה חלקית, מספר ימים בשבוע, בדרך כלל מעל 8 שעות ביום. המעסיק טען כי יש לחשב שעות נוספות על בסיס שבועי, ואילו העובד טען כי יש לחשב אותן מדי יום. בית הדין פסק לטובת העובד, וקבע כי שעות נוספות מוגדרות כשעות עבודה מעבר לגבולות הקבועים בחוק ליום עבודה, שהוא 8 שעות, או 7 שעות לעבודת לילה או יום לפני יום מנוחה שבועית. פרשנות זו עולה בקנה אחד עם לשונו ותכליתו של החוק, שמטרתו להגביל את שעות העבודה ולהרתיע שעות נוספות. בית הדין דחה את ערעור המעסיק והדגיש כי החוק קובע שבוע עבודה ברור של 47 שעות ואין בכוונתו לאפשר שעות נוספות בלתי מוגבלות. פסק דין זה מחזק את חשיבות ההקפדה על מגבלות שעות העבודה החוקיות וחישוב נכון של השעות הנוספות. כהערת שוליים, הערעור שכנגד שהגיש העובד נדחה משום שהעלה עניין חדש שהיה צריך להיות מוגש כערעור נפרד. התיק הוחזר לבית הדין האזורי לקביעת הסכומים המגיעים לעובד, והמעסיק חויב בערעור בהוצאות העובד.