ת"א 3837-03-14

תקציר

התובעת, חברה העוסקת ביזמות ופיתוח תשתיות, תבעה את הנתבעת, חברה האחראית על פיתוח עירוני בראשון לציון, לבטל כתב ויתור עליו חתמה לאחר מחלוקת על תשלום עבור עבודות שבוצעו במסגרת מכרז. התובעת טענה כי כתב הוויתור נחתם בטעות ובמצג שווא, וביקשה מבית המשפט להורות לנתבעת לשלם את יתרת התמורה לפי חישוביה. התובעת זכתה במכרז שפרסמה הנתבעת בפברואר 2009 וחתמה על הסכם לביצוע העבודות. במהלך ביצוע העבודות טען הנתבע לכשלים ושלח מכתבי התראה לתובע. התובעת סיימה את עבודתה במאי 2011, אך התעוררה מחלוקת על התשלום, שהובילה את הצדדים להסכים לשכור שמאי שיבדוק את חשבונה של התובעת. במאי 2012 העביר השמאי את ממצאיו לשני הצדדים. התובע טען כי קיימים פגמים וליקויים רבים בדו"ח השמאי, ותבע את יתרת התשלום מהנתבע. הנתבעת התנתה את התשלום בכך שהתובע יחתום על הצהרת אי תביעה. התובעת חתמה על ההצהרה תחת לחץ, לדבריה, וקיבלה תשלום מהנתבעת. עם זאת, כמה חודשים לאחר מכן, היא טענה כי חתמה על ההצהרה שלא מרצונה וביקשה לבטלה, מה שהוביל לתביעה הנוכחית. בית המשפט מצא כי התובעת לא הוכיחה את טענותיה. התובעת לא הצליחה להוכיח כי הטעויות בדו"ח השמאי הביאו אותה לחתום על ההצהרה, מה גם שהתשלום הנוסף שקיבלה עלה על הסכום שהשמאי קבע שמגיע לה. יתר על כן, התובעת ידעה על הפגמים בדו"ח אך בחרה שלא לחקור אותם ביסודיות טרם חתימתה על ההצהרה, ובכך נטלה על עצמה את הסיכון. עוד קבע בית המשפט כי התובעת לא הוכיחה קיומו של קשר סיבתי בין הטעות לבין התקשרותה בהסכם, ואף הטעות אינה מהותית. באשר לטענת מצג השווא, קבע בית המשפט כי התובעת הייתה מודעת לליקויים בעבודת השמאי אך בחרה להתעלם מהם, דבר ששלל את טענת הטעות באמונה. לבסוף, זנחה התובעת את טענת הרשלנות ולא הוכיחה את הקשר הסיבתי בין טעויות השמאי לבין חתימתה על ההצהרה. לפיכך, דחה בית המשפט את תביעת התובעת והורה לה לשלם לנתבעת הוצאות בסך 40,000 ₪.