ע"א 548/78

תקציר

במקרה מורכב הנוגע לאבהות, התייחס בית המשפט לשאלה האם יש לערוך בדיקת סיווג רקמות לקביעת אבהותו של קטין. התובע היה מוכן לעבור את הבדיקה ולכסות את כל העלויות הנלוות, בעוד הנתבע התנגד לה, מה שהוביל את בית המשפט לשקול אם לסירוב צריכות להיות השלכות ראייתיות. מבחן סיווג הרקמות, שהוכר במהימנותו הגבוהה בקביעת אבהות, לא חויב על ידי בית המשפט בשל סירובו של הנתבע והיעדר חקיקה המחייבת בדיקות כאלה. למרות שהבדיקה יכולה לספק הוכחה כמעט ודאית לאבהות, בית המשפט הדגיש את כיבוד זכותו הבסיסית של הפרט שלא לעבור הליכים רפואיים בניגוד לרצונו ללא תמיכה חקיקתית מפורשת. בית המשפט עמד על האיזון בין אוטונומיה אישית לבין הצורך באמת ביחסים משפחתיים, והציע כי סירוב יכול להוביל למסקנות שליליות נגד המתנגד, המתיישבות עם פרקטיקות בשיטות משפט שונות. גישה זו נועדה לשמור על זכותו של קטין לדעת את הורו תוך כיבוד חירויות הפרט. פסק הדין קרא לפעולת המחוקק למתן הנחיות ברורות, תוך הדגשת תפקידו של בית המשפט בהצעת מבחנים ובהתחשבות בהשלכות הסירוב. נקבע כי התיק יחזור לערכאה נמוכה יותר להמשך הליכים, ויבטיח לנתבע הזדמנות לשקול מחדש את עמדתו במבחן, עם השלכות שעלולות להיות לטובת התובע אם הסירוב יימשך ללא הצדקה סבירה. הערעור התקבל, התיק הוארך והמשיב חויב לשלם הוצאות משפט מוגדרות.