דב"ע שם/101 - 0

תקציר

פסק הדין מקבל את הערעור, ומבהיר את ההליכים והדרישות לתביעת פיצויי פגיעה בעבודה בישראל לפי חוק הביטוח הלאומי. הערעורים מתייחסים למספר מקרים בהם הוגש ערעור על החלטות בית הדין האזורי, המערער על הכרת בית הדין בתאונות עבודה ופסיקת דמי פגיעה בעקבותיו. פסק הדין מדגיש כי לבית הדין האזורי סמכות וחובה לפסוק בדבר קיומה של עילת תביעה לפי פרק ג' לחוק הביטוח הלאומי, בפרט בכל הנוגע לקשר הסיבתי בין תאונת עבודה לבין הפגיעה הנתבעת. במקרים בהם נדרשת חוות דעת רפואית לביסוס קשר זה, על בית המשפט למנות מומחה רפואי. חוות הדעת של ועדה רפואית מוגבלת לקביעת דרגת הנכות הקשורה לפגיעה בעבודה שהוכרה. לגבי הערעורים עצמם, פסק הדין קובע כי כל ערעור יתקבל. שני הערעורים הראשונים, שם/10 ושם/0-81, יוחזרו לבית המשפט המחוזי להמשך דיון ומינוי מומחה רפואי. בשם/10 טעה בית הדין בקביעתו כי האירוע גרם לכך שהתובע אינו מסוגל לעבוד, ושם/0-81 לא היה על בית הדין לחייב את המוסד לביטוח לאומי להכיר באירוע כתאונת עבודה, כפי שכבר הוכר. שלושת הערעורים הבאים, שם/0-82, שם/0-85 ושם/0-89, דורשים אף הם דיון נוסף וחוות דעת רפואית כדי לבסס את הקשר הסיבתי בין האירועים לבין חוסר יכולתם של התובעים לעבוד. פסק הדין מבהיר כי נטל ההוכחה מוטל על התובעים. לבסוף, פסק הדין מבטל את הדרישה לוועדה רפואית בערעור שם/0-89, שכן האירוע השני לא פגע ביכולתו של התובע לעבוד כנדרש לפיצויי פגיעה. ההחלטה נועדה להבהיר את ההליכים המשפטיים ואת הדרישות הראייתיות בתביעות נפגעי עבודה, ולהבטיח הערכה קפדנית של הקשר הסיבתי בין תאונות עבודה לתביעות נפגעים.